דעות

חמישה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בעוד המכנה המשותף של אירועי י"ז בתמוז הוא צרות במישור הדתי, הרי שהמשברים שקרו לעם ישראל בתשעה באב, הם לאומיים. המשנה מכריעה כי תשעה באב חמור יותר.

מפמ"ר האזרחות אדר כהן טעה טעות חמורה: הוא אישר ספר לימוד מאוד בעייתי מבחינה מקצועית וערכית על סמך הבטחה שנתנו לו המוצאים לאור שהם יתקנו את כל הדרוש תיקון אחרי קבלת האישור. הוא היה תמים, אך על זה ננזפים, לא מודחים. תגובה.

אם באזרחות, יכול משרד החינוך לגנוז ספר שמכיל טיעונים פוסט ציונים הפוגעים במדינת ישראל ואפילו לדרוש את פיטורי המפקח שאישר אותו, למה בתנ"ך אנחנו חייבים לקבל תוכנית לימודים שפוגעת ביהדות? יאיר הס תוהה על ההבדל בין פוסט ציונות לפוסט יהדות.

בני גד ובני ראובן מבקשים לנחול בעבר הירדן המזרחי מסיבות טכניות-כלכליות ובבקשתם הם מראים כי הצאן והמקנה יותר חשובים להם מאשר הנשים והילדים. משה רבנו מנסה לחנך אותם ולהצמיד להם "גרעין תורני", מה שלא עזר כל כך, בסופו של דבר התרסקו שני השבטים לחלוטין מבחינה רוחנית.

בימים אלו בהם מנסים גורמים פוליטיים להגביר את הקיטוב בין המגזר החרדי למגזר הכללי במסגרת המאבק על חוק טל צריכה הציונות הדתית להתייצב בראש המחנה המנסה לאחד ולחבר

מול עינינו המשתאות כת ההזויים שאימצה את המקרה העצוב הקשה והסכיזופרני של משה סלימן, והפכה אדם חלש, בעל בעיות נפשיות וכלכליות קשות, לסמל, למנהיג, לדמות נערצת ומודל לחיקוי. עומר דוסטרי מבקש להפסיק לרקוד על הדם.

כך היא דרך המחשבה של מהפכה: אלימות היא הכרחית להשגת המטרה. ומה לגבי כל אותם קרבנות נוספים, שבעידוד האקלים ההופך את סילמן לסמל, יקפצו גם הם לעשות כמוהו? האם יוכלו אנשי המחאה לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?

צריך להגיד את האמת בלי לפחד: שילוב החרדים במעגל העבודה חשוב הרבה יותר מהשרות הצבאי. צה"ל מסתדר כיום היטב, אבל המשק לא יעמוד בזה. אם זה היה תלוי בי – הייתי מוותרת על גיוסם הכפוי , רק מי שרוצה יתגייס, ומאפשרת לכולם לעבוד.

הציבור הציוני דתי יכול להצטרף לחילונים בדרישה לגייס את החרדים ויכול להצטרף לחרדים בדרישה לשמור על עולם התורה, מה שבטוח, אסור לו לעמוד מהצד ולא להביע דעה.

בעת הזאת, שהחברה הישראלית מתמקדת ברצון לכפות חלוקה צודקת ושוויונית של הנטל על לומדי תורה, עלינו להעמיד על נס את נקודת החיבור עם הציבור החרדי: מקומו של לימוד תורה. נסביר בקול גדול מה היא חשיבותה של תורה למדינת ישראל ומתוך כך יגיע סוף סוף החיבור אמיתי לאנשי תורה שבכל אתר ואתר.

תהליך ההשכחה שניסו לעשות בשמאל בין עם ישראל לארצו, תוך שימוש בכלים פסבדו-אקדמיים, נועד לאפשר לממשלה לסגת מיו"ש. בדו"ח שהגיש השופט אדמונד לוי הוא בעצם עצר את התהליך כשהוא קובע, יש לנו זכות על יהודה ושומרון.

הרצון לגייס את החרדים לצה"ל אסור שיהפוך להתלהמות נגד מגזר שלם במדינת ישראל. מבחינה זו רק הקמת ועדה משותפת עם החרדים כזו שתהיה חפה משיקולים פוליטיים תעשה את העבודה.

סוגיית תרומתם של החרדים לחברה הישראלית באמצעות שירות צבאי או לאומי תוכל להיפתר אך ורק הרחק מזרקורי התקשורת והפוליטיקה. בסבלנות, בסובלנות ובהסדרים שקטים בלי רעש וצלצולים יושג הפתרון המיוחל

ההתפתלות אקרובטית של הרב אברהם שרמן, בפסק הדין שהוציא את 'בית הרב' והעבירה לידיים חרדיות, היא בעיקרה הטלת דופי ביושרו של הרב קוק זצ"ל והצגתו כמועל בהקדש לטובתו האישית! הרב ישראל רוזן רותח ושואל זה נשמע לכם דין תורה?

בתגובה להמלצות המתגבשות בועדת פלסנר לפיהם יוטל קנס על חרדי שלא יתגייס, אומר הרב שמואל ברוך גנוט "כי הצבא האמיתי היא הגמרא שלנו", ומאיים בסנקציות כלכליות: "מספיק שהציבור החרדי כולו, יפסיק לרכוש מוצרים חילוניים מישראל, במשך חודשיים, כדי שחברות מזון רבות יקרסו."

שינויים חברתיים לא נעשים בכפייה ובדורסנות, כל שכן ברמיסת כבודם של אלה שהשינוי אמור לחול בהם. אף תמורה חברתית אמיתית לא הושגה כאשר לקוחותיה התנגדו לה נמרצות, וראו בה 'שמד רוחני'. אסף גולן על פירוק ועדת פלסנר.

הרב ברוך אפרתי היה השבוע בכינוס הרבנות הראשית נגד ההכרה ברפורמים, וגילה שם אחדות בין חרדים וציונים, ספרדים ואשכנזים. במאמר ב'עולם קטן' הוא עונה לרב ישראל רוזן: "המאבק אינו מחזק אותם אלא מבהיר שהם בחוץ, הם לא היו ולא יהיו לעולם חלק מהאמונה הישראלית."

הרב מלמד לא נהפך פתאום לרב ממלכתי. אין כאן נגיעה אישית או עסקי נדל"ן, אלא דעה הלכתית. ואם חס וחלילה, הממשלה תחליט, לפנות ישובים מארץ ישראל, הרב זלמן יורה על מסירות נפש. אלעד גסנר, בוגר ישיבת בית אל מסביר את ההחלטה שקיבל הרב מלמד.

הגיע הזמן להפסיק ליירא את הציבור ב'פצצת האטום' הקרויה לגיטימציה לרפורמים. אי אפשר לכלכל את כל מעשינו, לוותר על יהדותנו הרשומה ועל רבנינו בישובים ובשכונות, אך ורק כדי שלא ניחשד כאילו אנו נותנים מעמד או הכרה לרפורמים.