דעות

זכות גדולה היא להיות שייך לתנועה תורנית רחבה בה לא זו בלבד שגם נשים הן חלק בלתי נפרד מתלמוד התורה שבה, אלא שהן גם מביאות קולות אחרים, שמפרים את לימוד התורה בצורה מיוחדת

בתקופה האחרונה אנו עדים לשלל אמירות קנאיות מרבנים גדולים. אמירות מבזות, בוטות. תלמידי חכמים אדירים מדברים בשפת ביבים. זוהי לא התורה, לא האמונה- זוהי הקנאות

אז שניה לפני שאתה מתחיל לסמס בשבת ואחר כך מוריד את הכיפה, אני רוצה להגיד לך: גם רב הוא בנאדם. יש רבנים חכמים ויש לא חכמים. והם יכולים להיות חכמים מאוד במה שלמדו אבל לא חכמים בחוכמת החיים ולא לדעת מה אומרים, מתי אומרים ולמי אומרים

עד שאנו שואלים מדוע לא נתנה התורה לבית דין לדון לפי הנסיבות, מוטב שנשאל אם בכלל אפשר למסור לבשר ודם לדון את הזולת על פי מה שמתרחש בלבו פנימה?

יו"ר המטה החילוני בבית היהודי שגיא גז בטור מיוחד לסרוגים: "מעולה שבחורה יכולה להחזיק מאג אבל בשם שוויון נגרום לזה לקרות בכל דרך ונוריד את רמת הלחימה"

הרב שלמה אבינר לא מתרגש מהחרמתו על ידי הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, ואומר כי זה דווקא מעיד על תופעה חיובית: "אם סותמים לאדם את הפה, זה סימן שאין דבר ישר והגיוני לענות לו"

עשרת הדברות מחולקים לחמישה דיברות ראשונים העוסקים במצוות שבין אדם למקום, וחמישה אחרונים במצוות שבין אדם לחברו. אז מדוע מצוות כיבוד אב ואם נמצאת בחמישה הראשונים?

בהתנהלות הציבורית שלנו פעמים רבות אנחנו מתמקדים בנושא מסוים, כשלפתחנו ממתינות משימות רבות נוספות, ומאחר ואנו רוצים לעשות את הנושא הקרוב ללבנו בצורה היותר מושלמת, יש ואין אנו רגישים מספיק לשלמותם של יתר הנושאים

במדינת ישראל מותר לכפור בכל דבר, חוץ מבשואה. היא כנראה יסוד היסודות ועמוד החכמה. איתי אליצור מזכיר: "אנחנו לא זקוקים לשואה בתור עיקר אמונה כדי להצדיק את ישיבתנו כאן. ואם מישהו רוצה להכחיש – שיהיה לו לבריאות"

בכנס מיוחד שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת למנהלי החמ"ד, הופתעתי לראות שמבין הרבה חברי כנסת שילדיהם נמצאים בממ"דים רגילים (ניפרדים או מעורבים, פתוחים או שמרנים), האירוע התקיים דווקא תחת חסותו של ח"כ אחד בלבד, חה"כ בצלאל סמוטריץ', שמסמל במידה מסויימת את בעיית הפיצולים הכל כך מרכזית

"האדם כמו ציפור" חייב להשיק כל הזמן כנפיים. גם כשיש רגעים מלאי אמונה ושירה פנימית הנובעת מהלב, צריך לעמול קשה, שההתרגשות לא תפוג בחיי היומיום. צריך להתחנך לקחת את הרגעים הגדולים ולהעבירם למציאות החיים

כאשר היחיד כפרט או העם בכללו נמצאים במצב מוסרי נעלה, שהאמונה בבורא עולם וקיום המצוות הם דבר המובן מאליו, וכשאדם זכה להיות במעלה רוחנית כזו אין הוא צריך להנהגה ניסית

הקמפיין הנבזי של ארגוני השמאל להשארת המסתננים הלוקה בזילות שואה לא נתקל בשום עמדת נגד בתוך המחנה. חבל שהמגזר הסרוג לא יודע להתייצב מאחורי רעיון, וחייב לחבל לעצמו

כאשר בחור קולט מסר שהוא העיקר, שהמדינה היא העיקר, הוא תופס את התורה כגורם שמטרתו לשפר את חייו. הוא מפנים שבעצם העיקר זה המדינה והתורה היא הגורם העיקרי לחיי חברה טובים ולמדינה מתוקנת. ממילא כאשר הוא מרגיש שהתורה מעיקה עליו הוא יזיז אותה הצידה

כך נמשכים הדברים וכל פעם שאנו מסרבים לשתף פעולה עם התכנית האלוקית, אז מקשיחה ההשגחה העליונה את לב אויבנו להפר את עצתם, ואנחנו נאלצים להיות נאמנים למהלך האלוקי שדיבר טוב על ישראל

למה הגיעו יותר חרדים מדתיים? לא משנה. את התהליך התחיל הציבור הדתי לאומי, אליו הצטרף רוב העם – חרדים וחילונים. רוב הציבור היהודי בישראל תומך בהתיישבות. זה כישלון?! אני רואה כאן הצלחה!

פילוח נתונים האוכלוסין ביו"ש מלמד כי מה שעשתה הציונות הדתית במאמץ מרוכז במשך ארבעים שנה, הצליחו החרדים להשלים בחצי מהזמן. במקום לבנות וילות הם בנו בנייני דירות לגובה

אנו עדים להתערבות לא ראויה מטעם הצבא בחינוך הבנות, בניסיון לשכנע ולשדל את הבנות הדתיות, כבר מגיל צעיר, במכתבים והזמנות, להתגייס לצבא, במקום לשירות הלאומי, וזאת בניגוד לעמדת רוב מניין ובניין של הפוסקים שאין לבת לשרת בצבא

סמוך ליציאתם ממצרים, בני ישראל הצטוו על המצווה הראשונה – מצוות קידוש החודש ציווי זה עורר מספר שאלות בקרב הפרשנים. הרב אברהם ליפשיץ מציע מספר תשובות