הביקורת של הרב אריאל בראלי על שו"ת 'אבוא ביתך', שכתבתי עם אבי מורי, פותחת בהצהרות דרמטיות: "פסיקה ללא בית אב"; "הספר מכשיר את השרץ" וכן הלאה.

אך כאשר הביקורות עוברות מן הסיסמאות אל התכנים עצמם, הן מתבררות כעורבא פרח. אומר זאת בפירוש: שמחתי מאד לראות שהרב בראלי בחר לפרוט את טענותיו ולעסוק בגוף הדברים, אך התאכזבתי לגלות שבפועל טיעוניו ריקים מתוכן של ממש. וחבל שכך, כי סביר מאוד שספר ארוך כספרינו איננו חף משגיאות שביקורת ישרה ועניינית הייתה עשויה לחשוף אותן.

לגופם של דברים:

א. הרב בראלי טוען ביחס להיתר לדחות נישואין לצורך לימודי חול אקדמיים, שאין "שום פוסק שיתיר זאת במפורש, ויעתיק את ההיתר העקרוני לצורך לימוד תורה, גם לצורך לימודי חול".

אלא שמהלך כזה בדיוק עשה הרב אליעזר מלמד ב'פניני הלכה' שלו, ומורי ורבי הרב ליכטנשטיין פסק כך ביחס למניעת הריון אצל זוג צעיר שנמצא בעיצומם של לימודים אקדמיים, וכן כתב גם הרב זלמן נחמיה גולדברג בשו"ת בנין אריאל.

למעשה, כבר הרמב"ם פסק שאדם צריך ללמוד מקצוע ורק אחר כך לישא אישה. אלא שהרמב"ם לא התייחס ללימודים אקדמיים שלא היו בתקופתו. וגם הפסיקה החרדית, מטבע הדברים, לא תתייחס למציאות כזו. בדיוק לשם כך יש צורך בשו"ת אבוא ביתך, המשרטט את הדרך מן המקורות אל יישומם בימינו, לאורם של גדולי הפוסקים בדורנו ובדורות הקודמים.

ב. הרב בראלי קובל על כך שבפרק על תכנון המשפחה לא תלינו את ההיתר למנוע הריון (לאחר קיום מצוות פריה ורביה) "בהתייעצות עם תלמיד חכם", וכתב כי "מסקנה זו אינה מקובלת על רוב ככל הפוסקים".

גם כאן אפשר היה להזכיר את דבריהם של הרב מלמד והרב ליכטנשטיין, שמסקנותיהם אינן שונות בהרבה וגם הם לא תלו את ההיתר בשאלת-חכם. אך האמת היא שאין צורך בכך. לאורך הדורות כולם דנו הפוסקים בסוגיית מניעת הריון כבכל סוגיה הלכתית, ופרסמו את תשובותיהם בספרי השו"ת בלי להעלות על דעתם שיש כאן נושא חריג הדורש היתר של רב. דרישה כזו היא חידוש של כמה מן הפוסקים בדור האחרון, חידוש שרבנים רבים בימינו לא קיבלו.

ג. הרב בראלי תוקף את ההיתר לכהן לשאת גרושה על סמך עדותה של אמו שלפיה הוא חלל. לדבריו "פסיקה באופן הזה אינה נכונה ואין לה בית אב". אלא שכבר הבאנו בספרנו את דברי הרב עובדיה יוסף שהתיר במקרה דומה משיקולים דומים, וכך הורה למעשה גם בפסק דין רבני משנת תשנ"ב שצילומו מצוי בידינו.

ד. הרב בראלי מתייחס לפרק העוסק באשת איש שזינתה כאשר הייתה פרודה מבעלה. אין הוא מעלה טיעון ענייני כנגד דברינו, אלא כותב רק ש-"אין פוסק שפרסם היתר באופן הזה". אך די היה להציץ בהפניות שבספרנו כדי לראות שכבר הרב משה שטרנבוך, מן העדה החרדית, פרסם תשובה שבה הוא מתיר "בעלת תשובה שבאה ומודה שלפני הרבה שנים כשהיא ובעלה היו עדיין חפשיים זינתה פעם תחת בעלה", והרב עובדיה יוסף התיר בשו"ת שלו אשה אשר "תקופה קצרה לפני גירושיה, נוצר קשר בינה לבין בעלה הנוכחי וכחודש קודם שנתגרשה בגט שכבה עם האיש הזה". זוהי דרכם של הפוסקים מאז ומעולם, וטענתו של הרב בראלי אינה ברורה כלל.

לאור כל האמורים, דומני שהנקודה האמתית שמפריעה לרב בראלי איננה תוכן דברינו. אין בדברינו כמעט שום חידוש שלא נמצא בכתבי הרב עובדיה יוסף או בפסקיו של הרב פיינשטיין (מלבד התאמות למצבים שונים, וטיעונים למדניים לכאן ולכאן, שבלעדיהם אין כל טעם לכתוב ספר שו"ת).

מה שמטריד אותו באמת זה הכבוד שאותו נותן הספר לצרכים ולרצונות המתעוררים בדורנו. אין אנו רואים בלימודים אקדמיים שאפתנות אישית חומרית, אלא רצון חיובי לתקן עולם ולקדם אותו, ולממש את צלם האלוקים שבאדם. לא קל בעינינו להפריד בני-זוג ערב חתונתם כדי לחשוש לשיטות מסוימות בדיני יוחסין, אלא אנו מכירים בכך שזוגיות בימינו איננה מוצר הניתן להחלפה מהירה אלא פרי של קשר עמוק וממושך שנבנה בעמל רב.

דרכנו היא דרך שיש לה בית אב. זו דרכם של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב ליכטנשטיין זצ"ל, הרב נחום רבינוביץ' שליט"א ועוד רבים וגדולים. אין אנו בושים בה, ואנו מאמינים שבימינו זו הדרך היחידה להגביר ולהעצים את קדושת המשפחה בעם ישראל.

הערב חשובה לסיום:

עד כמה שאהובים עליי פולמוסים הלכתיים, איני בטוח שזהו הפורמט הנכון לנהל אותם. על כן לא הגבתי כאן לכל דברי הרב בראלי, ובלי נדר אשתדל לא להגיב כאן לטיעונים ממין זה בהמשך. אני מזמין בחום את כל לומדי התורה לכתוב את השגותיהם בצורה יסודית ומכובדת בכתבי-עת תורניים המאפשרים דיון מדוקדק ביסודות ההלכה ובדברי הפוסקים. ויהיו כל מעשינו לשם שמים.