דעות

אנו נמצאים על סיפה נקודת רתיחה תרבותית שמתנקזת לערכי הליבה הרגישים ביותר בערכי חיינו הישראליים, וכדי לתת מענה ראוי זקוקים אנו לגדודי מחנכים אידאליסטיים שיצופפו שורות יחד עם אלה שכבר עסוקים במלאכת קודש זאת

"הצופה האובייקטיבי אינו יכול לקבוע מי הטובים ומי הרעים" בין הישראלים לפלסטינים. כך טען שמואל רוכברגר במאמרו בסרוגים. הוא גם דרש לחמול על עזה כפי שאברהם חמל על סדום. אך מדובר בעיוות כפול – בהבנת המציאות ובהבנת מוסר התורה. הרב דני לביא מגיב לטענותיו

ההזדקנות היא תהליך בלתי נמנע שמלווה כל אחד ואחת מאיתנו, אך מה שמפחיד את רוב האנשים איננו עצם ההתבגרות – אלא האפשרות לאבד תפקוד

הרב שמואל אליהו מגיב לחבר הכנסת משה גפני שאמר כי אין ביהדות מושג של פיקוח נפש עתידי: "זה קצת עלבון לגמרא, לרמב"ם, לשו"ע ולכל קהילת הלומדים"

תחשבו על התלמידים שיודעים עכשיו שהמורה שלהם הוא אדם לא אמין ומשקר בשביל כמה שקלים, מה מונע מהם במבחן הבא להעתיק או לרמות כדי להשיג את הציון – הרי זה בדיוק מה שהמורה עשה

לכבוד יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל, הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, נושא דבר תורה מיוחד לחג ואומר כי "אנחנו באמצע התהליך לגאולה שלמה, במהרה בימינו"

כתוצאה מגל השריפות חסר התקדים הבוער ברחבי הארץ, חבר הכנסת אליהו רביבו מהליכוד קורא בטור דעה מיוחד לסרוגים להטיל ענשיה חמורה ביותר על כל מצית אשר ייתפס, וקורא לקדם חקיקה מחמירה ביותר בנושא

הכבוד הגדול ביותר שנוכל להעניק לַקדושים אינו רק לזכור אותם היום, אלא לאפשר להיעדרם להזכיר לנו כמה רעוע ביתנו המשותף, עד כמה זקוקים אנו איש לרעהו. אולי נכבדם בכך שניוותר קצת בַּשתיקה, נישא את הדממה הזו עִמנו הלאה

אני רוצה להאמין שהרבנים שחתמו על אותה עצומה פשוט הוטעו. אך גם אם הוטעו – כיצד ייתכן שרבנים חשובים חותמים על טענות כה חמורות מבלי לברר את העובדות?

ההצבה של שרים וחברי כנסת חרדים כנציגי ממשלה בבתי העלמין ביום הזיכרון היא לא פחות מחילול הקודש. זו אינה רק פגיעה בכבוד החללים, אלא קריאת תיגר על הממלכתיות עצמה

דווקא ברגעים שכאלה אנו נתבעים להתגבר ולמצוא בתוכנו את אותה חמלה אברהמית, שאם היינו חשים אותה, ומדברים בשפתה גם כלפי ילדיהם ופעוטיהם של אויבינו המרים ביותר – היינו מקדשים שם שמים, בישראל ובעולם כולו

המסר שאנחנו כן יכולים לקחת ממורשתו של אחרון הרבנים הספרדים, שריד לעולם שלם שהוא עמל רבות להנכיח אותו בעם ישראל, הוא שבירת המגזריות, מציאת דרך האמצע. זהו תפקידה של יהדות ספרד, זו תמצית דרכו ומשנתו של הרב מאזוז

עצם ההשוואה בין סמוטריץ' ליחיא סינוואר, מעוררת חלחלה, אך התהייה המרכזית במיני סערה שנוצרה כאן, להבנתי מלמדת על משהו רחב יותר

מטרבלניקה ועד עזה: סיפור הניצחון של המשפחה שלנו החל כאשר סבי ז"ל ראה את המוות בשואה מול עיניו 3 פעמים אך ניצל בגבורה, המשיך עם אבי ז"ל שעלה לארץ והקים משפחה וממשיך איתי שזוכה להילחם בעזה ולהגן על מדינת ישראל עליה סבי חלם

הרב שמואל אליהו מתייחס לדברים הקשים שנאמרו על ידי הרב יעקב עדס נגד השר בצלאל סמוטריץ': "אסור להשוות יהודי לגדול שונאי ישראל"

קיבלתי צו לסבב רביעי למשך כ-70 ימים ואשתי בהריון מתקדם, הקול של הממסד הרבני הדתי-לאומי חלש מדי וסמוטריץ' מעביר תקציבים לחרדים. הבית קורס ואנחנו ב-50% התייצבות, אל תתנו לנו ליפול

כשהורים מוצאים את עצמם מתוסכלים מול בחירות של הילדים שלהם, הם צריכים לבדוק האם הבחירה של הילד נועדה לשרת את המוצא הבטוח והנכון ביותר עבורם. ברוב המקרים על ההורים לנצל הזדמנויות פז כדי לערוך שיחה מקדמת, לפרגן לילדם ולשבח אותם על תושייה במקום לנזוף בהם

משברים חוקתיים אינם סופה של מדינה. לעיתים הם ההתחלה היחידה האפשרית. הם חושפים את קווי המתאר האמיתיים של מבנה הכוח, מחייבים הכרעה, ומאלצים את המערכת – על כלל מרכיביה – לחדד את מקורות הלגיטימציה שלה

המימונה ניקראת עד היום בכינוי "החג של יהודי מרוקו", למרות שבעבר חגגו אותה, באופנים דומים ובהיקפים משתנים, בכל קהילות ספרד והמזרח (להוציא תימן). ספר חדש ומקורי מגלה, כי המימונה היא חיקוי של ראש השנה הפרסי הנוכרי הקדום (הַַנּוֹרוּז)

70 שנה של אשמה הסתיימו בלילה אחד של סליחה – סיפורו המטלטל של ניצול שואה, וגאולת הנפש שהגיעה אחרי עשרות שנים של שתיקה