ימי העומר במקורם הם ימי שמחה, שנמשלו לחול המועד ארוך בין פסח לשבועות. אלא שבתקופה זו נהרגו תלמידי רבי עקיבא במלחמת בר כוכבא, וזכות תורתם לא עמדה להם – מפני ש"לא נהגו כבוד זה בזה". (יבמות סב, ב). לכן נהגו ישראל לדורותיהם להימנע מתספורת ונישואין במשך כ-33 ימים (על פי המנהגים השונים), כסימן לאבלות – ובעיקר, כהזדמנות לחשבון נפש ולהתחזקות באהבת ישראל.

אולם בדורות האחרונים יש שהוסיפו על דעת עצמם חומרות חדשות – כמו איסור שמיעת מוזיקה וכדומה. ואולי דווקא מתוך עיסוק מוגזם בחיצוניות האבלות, נשכחה מהותם האמיתית של הימים הללו: כבוד הדדי, חיבור ואהבת הזולת. ולמרבה הצער – דווקא בימי העומר האחרונים, ובסמוך לימים הקדושים: יום הזיכרון ויום העצמאות, אנו עדים לחידוש תופעת הפשקווילים, והפעם בקרב רבנים מהציונות הדתית.

עוד לא יבש הדיו מהמחאה בנוגע לפגיעה בכבודו של השר סמוטריץ' (שבאופן פרדוקסלי רק העצימה את מעמדו של הרב שמולו הופנתה), וכבר צצה מחאה חדשה – הפעם סביב טקס הדלקת המשואות.

ייתכן שלשני האירועים הללו מוטב היה שלא להעניק תשומת לב כלל. אך בעצומה האחרונה נחצה קו אדום – כאשר הותקפה הזמרת נסרין על עצם גיורה, והושמצו הדיינים שגיירו אותה. בעצומה נכתב בין היתר: "לא תפארת היא למדינת ישראל לתת כבוד ושבח לנכרים שבחרו 'להתגייר' באמצעות טקסים מזויפים, אשר אין להם שום ערך לפי דת משה וישראל, ולהציגם כאילו היו חלק מאחינו בית ישראל".

אכן, לא תפארת היא למדינת לישראל. מי התיר לרבנים המייצגים את תורת ישראל, להוציא שם רע על בית דין של שלושה דיינים כשרים ויראי שמיים, ולכנות את מעשיהם "טקסים מזויפים"? מי התיר להם לעבור על איסור חמור של אונאת הגר, ועל ביטול מצוות עשה של "ואהבתם את הגר"?ועוד – לבייש ברבים אישה שהתגיירה כהלכה? והרי כבר אמרו חז"ל (ברכות מג, ב): "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".

אני רוצה להאמין שהרבנים שחתמו על אותה עצומה פשוט הוטעו. אך גם אם הוטעו – כיצד ייתכן שרבנים חשובים חותמים על טענות כה חמורות מבלי לברר את העובדות? בתקווה שיידעו לתקן, ולהוסיף אהבת ישראל – דווקא עכשיו, כשכולנו כל כך זקוקים לאחדות. בברכת חג עצמאות שמח.

=======

הרב רפאל דלויה הוא רב קהילת אוהל יצחק – הר ברכה, מזכיר ומייסד אגוד חכמי המערב, אב"ד לגיור