פרשת השבוע

ארץ ישראל מכילה כוחות רוחניים חזקים מאוד. אדם שמגיע לארץ ישראל ללא הכנה מספקת עלול להתפרק לגמרי עם כניסתו לארץ. דוגמאות יומיומיות לכך ניתן למצוא אצל תיירים הלוקים ב"סינדרום ירושלים", כאשר הם לא מצליחים לעכל את קדושתה של ירושלים בפתאומיות ומשתגעים.

פרשת שופטים נקראת במהלך חודש אלול – חודש ההכנות ליום הדין. ה'אור החיים' מסביר את פסוקי הפרשה כדרכים בהם נשתמש במלחמתנו נגד היצר הרע

אחד השינויים הבולטים ביותר בציוויי התורה בין ספר דברים לבין ארבעת הספרים הקודמים נמצא בפרשתנו. בספר ויקרא אוסרת התורה לאכול בשר. המקרה היחידי בו מותר לאכול בשר, הוא בשר קודש מקרבן שהוקרב באוהל מועד, ואילו בספר דברים: "בכל אות נפשך תאכל בשר". מה השתנה?

לאדם יש יכולת טכנית לחצוב בהרים, לשנות את פני הקרקע, לכרות יערות, לסכור אפיקי נהרות ולהטות את זרמיהם לאפיקים אחרים וכדומה, אבל עדיין יש לו אחריות על העולם.

פרשת דברים מדברת רק על ארץ ישראל וכל ההסתכלות שלה היא לאומית, לעומת פרשת ואתחנן, שמדברת על עניינים דתיים. שתי הפרשות מלמדות אותנו על השלבים השונים שיש בגאולה. אחרי שבונים את הקומה הלאומית, בניין החול של הארץ, ואחרי שהארץ בנויה צריך להוסיף עליו את קומת הקודש.

ספר דברים הוא נאום ארוך ומתמשך של משה רבנו שהתחיל בר"ח שבט והסתיים עם פטירתו של משה רבנו בז' באדר. נאום יחסית ארוך למי שבתחילת דרכו אומר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי … כִּי כְבַד פֶּה…". אז על מה היה לו לדבר?

למה עם ישראל רוצה לוותר על ארץ ישראל? האם בני ישראל רוצים את הקב"ה או מואסים בו? והאם המשבר הנובע מכך הוא סופי?

בני גד ובני ראובן מבקשים לנחול בעבר הירדן המזרחי מסיבות טכניות-כלכליות ובבקשתם הם מראים כי הצאן והמקנה יותר חשובים להם מאשר הנשים והילדים. משה רבנו מנסה לחנך אותם ולהצמיד להם "גרעין תורני", מה שלא עזר כל כך, בסופו של דבר התרסקו שני השבטים לחלוטין מבחינה רוחנית

שתי הפרשיות האחרונות עוסקים בהתנחלות בארץ, אך בעוד פרשת פנחס מדברת על החיוב לתת קרקע לכל יהודי, מדברת הפרשה שלנו על החובה לנחול את הארץ

מעשים של יחידים הלוקחים את החוק לידיים, אינם שכיחים, הם מתרחשים רק במקרים קיצוניים, בהם ידיה של ההנהגה כבולות והיא אינה מסוגלת לטפל בפשע שמתבצע לעיני כל. פנחס זיהה את חוסר האונים של ההנהגה, ומתוך שיקולים הלכתיים הלך לבצע בעצמו, את מה שההנהגה הייתה צריכה לעשות, אלא שנמנע ממנה לבצע, וזכה לתהילת עולם.

היחס לקנאות הוא דו ערכי, מצד אחד אנו משבחים אותה ומאידך אנו מגנים אותה, איך להבין את דו הערכיות הזו? הרב יעקב פילבר לומד מדברי הנצי"ב כי קנאות יש לה מקום רק כאשר היא הפתרון היחידי, וכשאין ברירה וחייבים לפעול ומיד. בשאר המקרים, צריך לנהוג אחרת.

בברכת מה טובו אהליך, הבין בלעם כי אי אפשר לנהל בחיי יום־יום בית־חילוני־חבוש־כיפה, ובה בשעה לקוות כי את כל מגרעות הבית ישלים בית הספר

המומחיות של בלעם הייתה כי הוא היה יודע לכוון את השעה שבה הקב"ה כועס ובה לקלל. לבלעם היה כשרון לראות את הצד המכוער והחלש של כל אומה ולכוון את הביקורת שלו עליה. הוא היה יועץ אסטרטגי אשר ידע למצוא את הנקודות החלשות של היריב ובהם להלום פעם אחר פעם.

בלעם הולך להשמיד עם שלם בשבט פיו, כשאפילו את אתונו הוא לא מסוגל להרוג בלי חרב. מה יודעת האתון שבלעם לא יודע?

עמדנו בפני משבר פוליטי חמור. המנהיג שאנו יודעים שנמצא בסוף דרכו, פותח בשיחות שלום עם עמי האזור, אך הם יורקים לו בפנים. בהמשך אחרי פטירת שנים מראשי העם, הפסדנו במלחמה והמוראל היה בשפל חסר תקדים. מה שהביא להתאוששות ולנצחון בשדה הקרב, היה דווקא החוסן של העם.

משה ואהרן לא יכולים להכניס את ישראל לארץ משום שהם לא סיפקו את הסחורה. ומנהיג שלא מספק את הסחורה צריך ללכת הביתה

הרב יעקב פילבר לומד מפרשת השבוע כי לא כל יחיד או קבוצת אנשים יכולה להקים לה מאחז או התנחלות על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן. ההתיישבות צריכה להעשות בגושים

חברת הכנסת מ'יש עתיד' אמרה בגלי צה"ל כי היא רוצה להנהיג את עם ישראל כמו קרח. אחרי שהסבירו לה מי זה קרח היא הגיבה: "יצאתי 'נעל' בגלי צה"ל"

בכל בחירות ידוע מראש שמפלגה אחת תפסיד. וידוע מראש שבאותה מפלגה יקימו ועדת חקירה וימצאו את האשמים. איש לא יאמר שהמפלגה הפסידה פשוט מפני שהעם רוצה את המפלגה המתחרה.

למשימה של הכנת השטח לפני הכניסה לארץ, יצאו שנים עשר נשיאי ישראל, ראשי העם. לא צריך להיות ראש אמ"ן, כדי להבין שלמשימת סיור לא שולחים כמות כזו של אנשים, בטח שלא למשימה ארוכה שכזו. הכשלון היה כתוב על הקיר, רק צריך לברר מי נתן את ההוראה למבצע הזה.