החטא מוביל לחורבן נוראי, אבל אחריו תבוא ישועה גדולה - סרוגים

החטא מוביל לחורבן נוראי, אבל אחריו תבוא ישועה גדולה

למה עם ישראל רוצה לוותר על ארץ ישראל? האם בני ישראל רוצים את הקב"ה או מואסים בו? והאם המשבר הנובע מכך הוא סופי?

החטא מוביל לחורבן נוראי, אבל אחריו תבוא ישועה גדולה
  תשעה באב בכותל המערבי (פלאש90)

פרשת דברים מתארת את המסע לארץ ישראל כמסע שתחלתו בהר סיני. הנקודה ההיסטורית שבה פותחת פרשתנו היא הר סיני, ובלשון פרשתנו: חורב, והצווי לרשת את הארץ מוצג בה כצווי שמקורו בדבור ה' אל ישראל בהר סיני. למה אנו צריכים לרשת את הארץ? כי כך נצטוינו בסיני. "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה  פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו…".

הפרשה היא פרשה של הרים. ה' דבר בחורב, והצווי הוא לעזוב את ההר הזה וללכת אל הר אחר. היעד הוא לא ארץ אלא הר. (אמנם נאמר בהמשך "ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ…", אבל משמע שמדובר על הארץ שבהר. כלומר: עלו אל ההר, ושם הארץ תמסר בידכם). הר כנגד הר. הר סיני כנגד הר האמורי. הלכנו במדבר דרך הר האמרי כאשר צוה ה', והר האמורי נזכר אח"כ כשמה של הארץ עוד כמה פעמים, עד חטא המרגלים.

הענש על חטא המרגלים מוליד עוד הר: "ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר ה' אלי ונסב את הר שעיר ימים רבים". עד אשר תם הענש, וכאן מצוה ה' צווי דומה מאד לצווי הפותח את הפרשה: "ויאמר ה' אלי לאמר  רב לכם סב את ההר הזה. פנו לכם…". כנגד הפסוק שנאמר על הר סיני: רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם. הצווי הפותח את הפרשה.

היעד של ישראל הוא הר, ואת זה אנו מוצאים כבר בשירת הים: "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'", וגם שם לא מן הנמנע לפרש שהכונה היא לכל הארץ. זהו תיאור לכל הארץ, שעקרו ההר. (וגם הר חרמון נזכר בפרשתנו, אך זה כבר נושא למאמר אחר).

אבל לא כך תופשים המרגלים את תפקידם. עליהם נאמר: "ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה". את מי? בראש הפסוק נזכרו הר ונחל, ששניהם צריכים להופיע דוקא בלשון זכר. ואילו על המרגלים נאמר "וירגלו אתה", בלשון נקבה, כלומר: את הארץ. הם נמצאים בהר, אך מתענינים בארץ.

אם היעד הוא הר, הוא עומד מול הר סיני, אך אם היעד הוא ארץ, היא עומדת מול ארץ מצרים, ואכן, כך אומרים ישראל: "בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים …".

המסע של אברהם אל הארץ הוא מסע מארץ לארץ. המסע של ישראל לארץ הוא מסע מהר להר. כך לפחות הוא מוצג כאן. ירושת הארץ היא מצוה שעקרה בצווי שנצטוינו בסיני, ותכליתה להציב את הר סיני בארץ ישראל. סביב הר נחלת ה' אפשר לרשת את ארצו.

המסע הוא מהר להר. רב לכם שבת בהר הזה, לכו אל ההר שעליו כבר נאמר בשירת הים תבאמו ותטעמו בהר נחלתך. לא עוד הר סיני הוא "ההר הזה", כמו שהוא נקרא בסנה וגם כאן, אלא קחו אותו והשכינו אותו במקומו הקבוע, בהר אשר ה' נותן לנו. האמורי הוא "היושב בהר ההוא".

בסנה מוצג עקר תפקידו של משה בהבאת ישראל להר סיני. בהר סיני נצטוו ישראל לרשת את הארץ ולקים בה את התורה. הצווי האמור בחורב כולל את החיוב לרשת את הארץ. יתרה מזאת: החיוב האמור בחורב הוא לרשת את הארץ ולחיות בה ע"פ התורה. ארץ ישראל אינה תחנת המוצא של עם ישראל, היא המטרה. בסיני נצטוו ישראל שארץ ישראל תהיה ארצם.

אמנם, משה מזכיר שהיא הארץ "אשר נשבע ה' לאבותיכם", אך נקודת המוצא היא לא השבועה לאבותינו, נקודת המוצא היא הצווי בחורב. ולא בכדי. ספר דברים לא עוסק בהבטחה שהבטיח ה' לנו אלא בחיוב שבו אנו חיבים. החיוב הזה מקורו בצווי בחורב.

בחורב נצטוינו לעזוב את ההר הזה, וללכת להר אחר, אל היעד. כמו שצוה ה' את אברהם בסוף פרשת וירא, ללכת אל אחד ההרים אשר אמר אליך.

הכשלון

אבל העליה נגמרת בכשלון מהדהד. בני ישראל חוטאים ואינם עולים בהר: וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם.

ומשה מדגיש. מדובר כאן על חוסר רצון ועל המראת פי ה'. למרות שיש לכך תירוצים רבים הנזכרים בפסוק הבא: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה’ אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:  אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם". עם זאת, מדגיש משה שתירוצים האלה אינם אלא תירוצים. הסבה האמתית היא וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. או חוסר אמונה, כאמור בפסוקים הבאים.

וכשישראל מואסים בארץ חמדה. הענש הוא גלות. והתוצאה היא: וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה:  וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה’ וְלֹא שָׁמַע ה’ בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם. זה נגמר בבכי.

הבכיה של פרשת השבוע היא לא הבכיה שבכו ישראל באותו לילה שבו אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה. הבכיה הזאת נזכרה בפרשת שלח. בפרשתנו נזכרה הבכיה של הלילה שאחרי כן, אחרי שהבינו ישראל שהם נענשו, אחרי שתמוארים המעפילים בפרשתנו נאמר "ותשובו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם". מה פירוש הלשון "ותשובו"? היכן הבכי הראשון?

הבכי הראשון לא נזכר כאן בלשון בכי אלא בלשון רגון. בפרשת שלח הוא נקרא בכי. כאן מתברר שהוא לא בכי של עבד שיצא ממצרים וירא ממלחמה, הוא טענה כלפי ה'. אם בחטא העגל חלה משה את פני ה' ואמר לו "פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם … ומשנאתו אותם הוציאם להמתם במדבר", הרי שבחטא המרגלים ישראל הם הטוענים שה' שונא אותם ורוצה להרוג אותם. המיחס שנאה למישהו, כנראה שונא אותו בעצמו.

בכית החנם של תשעה באב היא בכיה של עם המואס בארצו ובאלהיו. כל הנמוקים הבטחוניים הם רק תירוץ. בתשעה באב בוכה העם בעקבות בכיה של חנם, הוא רוצה לברוח מארצו, מעירו, ומאלהיו. והוא אכן מאבד אותם, ואז הוא בוכה. לדורות.

בקול ישועה ותרועה

הפרשה עוסקת במסע הזה, אל הארץ, והיא מחולקת לשני חלקים. שני החלקים מקבילים זה לזה. הם פותחים ברב לכם שבת בהר הזה פנו, וכנגדו רב לכם סב את ההר הזה פנו. החלק הראשון מספר כיצד צוה ה' לרשת את הארץ וכיצד יצאו ישראל למסע אל הארץ, וכיצד חטאו ולא קימו את דבר ה' ולכן נענשו ונסעו המדברה דרך ים סוף. החלק השני עוסק במסע ישראל אל הכבושים והנצחונות הגדולים, ונגמר בקול תרועה רמה ובקול נצחון ואמונה בה' ובהמשכו של המסע בעבר הירדן המערבי.

יש כאן חלק אחד שנגמר במחטא ובמפח נפש גדול, וחלק שני שנגמר בתקון החטא הראשון, נצחון, אמונה ותקוה, וקול תרועה רמה. מתאים לקרוא את הפרשה הזאת לקראת תשעה באב, ולדעת שאע"פ שנענשנו וגלינו ועוד לא נכנסנו לארץ, אנו כל העת במסע אליה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
היובש, הרב, השיעורים, האמירה והמור
משה אהרון נ"ע הרצליה | 13-07-2013 22:20
רמז להם משה לעם ישראל כי ישיבה סטטית בחורב מובילה ליובש רוחני של קמילה. "חורב כשלעצמו הוא יבש צריך להתחיל במסע לנוע קדימה, ללחלח אותו בחיות של חיים והדרך הוא כשיש לכם "רב" אז צריך לממש את האתגר דרך "הר שעיר" הרבה סיבובים של דיעות הררים של שיעורים ולימוד והכל עדי תגיעו "להר האמורי" לאותה אמירה שיש בה חיים המקרבים אותכם להר המוריה לאותה הפיסגה שכל העולם נוכח כי מלכותו של ה' "מור" ומזור היא לעולם. ואכן על בסיס האתגר כאמור משה מתחיל בספר דברים בביאור של ברא לדלות ולעלות מהבאר מיים חיים של "ברא".................
2
שורה משלימה - הר המוריה...
משה אהרון נ"ע הרצליה | 15-07-2013 13:10
בהמשך לתגובה אחת נשמטה שורה לאמור: הר המוריה בהמשך להר האמורי שבו אנו מפיקים אמירות של מהות הרי התחנה הסופית - הר המוריה. שהוא גם בנוסף הר שבו וממנו עם ישראל "מורה" לכל העולם את הלכות ה' לקדש מלכות שמים עלי אדמות