דעות

מקובל לתלות את רמת האלימות הגבוהה בחינוך הדתי, בקליטה הרחבה והמבורכת של אוכלוסיות חלשות. ובהתאם, ההורים חוששים מכך והולכים לחינוך ה"תורני יותר" והמתבדל. אלא שבבדיקה ארצית מתגלה שזהו הסבר מוטעה לחלוטין

כשם שיש אנשי עשיית שטח ציונים דתיים, ציפיתי גם לראות את מקביליו במנהיגות הציבור הדתי, אך אלו לא כאן. אף לא חבר כנסת ציוני דתי, אף לא רב ידוע ואף לא ידוען דתי שניתן לראות את תמונתו במסגרת עמודי הברנז'ה של מצב הרוח.

לעיתים נדמה כי יש הממהרים להאשים את הרבנים בכלל ואת הרבנות הראשית בפרט באטימות לסבלם של הנשים, אבל אולי הממהרים להקל אטומים לסבל הרוחני שחווה הנשמה בפגימת כל שהיא בקדושת הטהרה והמשפחה?

כשהרב לאו קובע כי אי אפשר לטבול במקווה בלי בלנית, הוא יודע כי יש נשים שהפסיקו לטבול במקווה בגלל כך? האם כבודו לוקח על עצמו את האחריות לביטול מצווה מהתורה, עם כל המסתעף מביטול מצווה זו, כפועל יוצא מהעמדה שפרסם?

על רקע המחלוקת בין הרב עמאר לרב שטרן, צפה השאלה: מה עושים כששני רבני אותה עיר פוסקים אחרת, לפי מי הולכים ומי המרא דאתרא? כל התשובות בפנים

הרב שלמה אבינר לא מתלהב מיוזמות נשיות להיות קוראות במגילה: "אישה שרוצה להתעלות בעבודת ה' שתלמד 'מסילת ישרים'"

לפני זמן מה, יחד עם מספר רבנים, השלכתי את המכשיר החכם שהיה ברשותי לפח האשפה. במקומו רכשנו במאה שקלים מכשיר פשוט וקטן, אשר יכול להתקשר ולקבל הודעות סמס, ותו לא

לא צריך להתאכזר על בעלי-חיים. אבל, כמו שמה של החוברת שערך הרב הנזיר, אין לדבר רק על 'חזון הצמחונות', אלא על 'חזון הצמחונות והשלום'. כלומר, לפני שאתה בא לחדול מלהרוג בעלי-חיים, עשה טובה – חדול קודם-כל מלהרוג, או מ'לאכול', בני-אדם.

דאגנו להווה, להתמודדות עם מכלול אתגריה של מדינת ישראל, אבל הפקרנו לחלוטין את הדור הבא של הציבור הדתי שסיכוייו להישאר ירא שמים, שומר תורה ומצוות באופן טהור, הולכים וחומקים לנו מתחת לידיים.

לזכור, לא לשכוח. אני ומשפחתי, אשר רבים ממנה הושמדו על-ידי הנאצים ימ"ש – רגלנו לא תדרוך לעולם על אדמת גרמניה הטמאה, לא נקנה מוצרים המיוצרים בגרמניה, אני לא מתראיין לתקשורת הגרמנית, ואני ממשיך להתפלל ולשאוף שעמנו ינקום את נקמתו ושמדינה ארורה זו תעבור מן העולם

איך מתמודדים עם חרב האסלאם? לעומת "דת החסד" הנוצרית ו"דת הדין" המוסלמית, ששתיהן מגיעות לידי עיוות – בידי היהדות נמצאת הנוסחה המאוזנת לשלום עולמי

אין סיבה יהודית לפסול אנשים מלכהן בתפקידים ביצועיים, ולא חינוכיים, גם אם יש להם סירכות וחיספוסי עבר, אפילו קשים ביותר. שורת שרים ומנהיגים במדינת ישראל, ממשה דיין ועד…ביבי, ובתווך עוד כמה שלא אפרט כאן, לא היו טהורי התנהגות בתחום שבינו לבינה

בית הדין מגלגל את אחריותו לעבר הציבור למשל לעשות שיימינג. נכון שיש לקהילה כוח, ואולי אף כוח רב. אך לצערנו הוא מוגבל, כפי שניתן לראות במקרה של סרבן הגט עודד גז

שלושת פסקי דין האחרונים של בית הדין הרבני שהגיעו לציבור, מלמדים על רוח חדשה המנשבת בבתי הדין, רוח של אכפתיות, רוח של שליחות ורוח של מקצועיות.

מול אמירתו של יהודה גליק כי אסור לחייב אדם אחר לקיים את המצוות כפי שאנחנו מאמינים​​, מביא אבישי גרינצייג שלושה מקורות המראים כי התורה דווקא בעד כפייה דתית. תגובה

כנראה שעל פי הוראה זו יש איסור להחזיק את "פניני הלכה" בבתי המדרש של ישיבות ההסדר שהרי יש בזה משום "שיתוף מכל סוג שהוא". כנראה שאסור אפילו לשמוע את שיעוריו של הרב אליעזר מלמד כי יש בזה חשש שמא מישהו מן התלמידים יושפע מהרב אליעזר חס וחלילה

אם לא נתעורר עכשיו נקום בבחירות הבאות ונגלה ששוב הפסדנו לש"ס את הציבור המסורתי בפריפריה וש"ס שוב הפסידה את המעמד של הממסד הרבני בקרב הציבור הכללי, כי לציבור נמאס מהסיאוב ומהפוליטיקה הקטנה שמתנהלת בו

זהירות, מוכרחים להזהיר. רפורמים זוהי נצרות המופצת במסווה של "יהדות נחמדה ומקרבת". עבורנו זהו "מיקרוגל" קר מבחוץ אבל שורף את הכל מבפנים.

להביע דעות ישרות, אין בזה שום הרס של השלום, כדברי הרמב"ם: "ואפשר לאדם להשיב ולבקר ולחלוק בדרך ארץ וידידות" (אגרות הוצאת הרב שילת א שט). כלומר, חילוקי דעות אינם חילוקי לבבות.

לכבוד חודש אדר ב', המביא עימו עשרות מינויים של "רבני פורים", מביא הרב אלי רייף 14 נקודות המוכיחות כי אתה רב אמיתי