כרכזת התוכנית להעצמת מתבגרות של קולך, אני מתבקשת מפעם לפעם להעביר סדנאות ושיחות לבנות השירות הלאומי,  השיחה עמן כל-כך בוגרת, ומקסימה ומצד שני כל כך נבוכה ולא מכירה בגבולות התפקיד , ביחס והתנהלות אשר אינם תואמים או הולמיםואף מבחינת יחס בינאישי, מבחינת מגדר, מרות ומסגרת חובות בעבודה.

אני מבקשת להניח את הנושאים הללו בצד לרגע אחד. אני רוצה להעלות משהו אחר אפל לא פחות, נוכח עד מאוד שהגיע העת להעמיד אותו באור הזרקורים בכדי ליצור שינוי, ולו הקל שבקלים בכדי להניע את המציאות לכדי שינוי.

מידי פעם עולים רינונים , שמועות וסיפורים על איש משפחה, בעל תפקיד הממונה על בת שרות, איש צוות  העמל לצד בת שרות, בעל משפחה המאמצת בת שרות וכן- אף מלמד  המנחה אורייתא , אשר "מעד" וקשר קשר עם בת שרות. אותו אחד בחר בחירה ופתח בהרפתקה ברת חלוף או ברת המשך לא עלינו עם בת שרות .

הרינונים מלמדים כי היו מקרים, לצערי כנראה אין אחד או אחת אשר קוראים את זה ולא מתגלגל להם דבר מה מהזיכרון שפעם חלף בגין סיפור שכזה.

מציאות זו בה נערה צעירה, תמימה – כי אנחנו משתדלים לחנכן להיות כאלה, מוצאת עצמה במסגרת חדשה, פרוצה, לא מוכרת , לא ברורה. ללא מובילה מתאימה ולא עלינו לעיתים רבות עם ממונה גבר, או רכז. רגע לפני שתרימו גבה, גם לי בשירות הלאומי היה רכז ולא רכזת.

זוהי מציאות שאינה נכונה או מיטיבה עם הבת.

בשונה מהצבא בה המרות היא פעמים רבות גברית, על בת השירות הלאומי להיות מלכתחילה תמיד תחת מרות נשית. אותה מרות נשית אשר יודעת מה החוק לגבי עבודה , דרישות ומסגרת נורמטיבית שיש לדרוש מבת שרות. מרות מובילה אשר יודעת מה יחסי הכוח והמרות בין הגברים לבנות השירות במקום העבודה. בין הגברים לבנות במרחב הציבורי ביישוב, וכן במרחב המשפחתי אליו נכנסת בת השירות.

צריך שתהיה התאמה מרבית  של מסגרת עמוסה בהכלה, הקשבה ופתיחות בכדי לאפשר מוגנות וקיום השומר על גדרי צניעות והלכה וכן השומר על המוסר והכבוד ההדדי ומאפשר לבת פתיחות , אמון ושיח.

כבר שמעתי מבנות על ממונה שהניח יד, ויצר מצב תוך כדי שיחה בארבע עיניים שגרם לבת חוסר נחת ותחושה של פגיעות. נתקלתי במקרה של איש מן הישוב בעל משפחה שהציע לבת שרות הצעות לדייט משותף או נערים ששלחו ידיים והערות מיניות. דובר גם על קשרי חיבה  שהתפתחו בין בנות למושא נערץ שהנחה, הוביל או לימד אותן.

כן המציאות הזאת הנה חלק מהיום יום של כולנו בכל מקום בו יש בנות שרות. מציאות זו קיימת בין אם נבחר לעצום עיניים ובין אם נבחר להתבונן.

אנו פשוט לא אוהבים ולא נוח לנו להכיר בזה. אך זה כאן , וכנראה שזה גם ימשיך להיות כך וישאר. עד אשר נחליט שדי לנו בזה.

נכון יש כאלה שיטענו כי בנות שרות הן ילדותיות, מפונקות , בעיתיות וכי אי אפשר לסמוך על מה שהן אומרות.

המציאות , האמירה והתנהגות הן המעידות כי צריך לעשות מעשה.

אני קוראת לכל אב ואם לילדה הנכנסת לשרות לאומי  או עתידה להיכנס לשירות לאומי  ולכל מורה ,מנהלת  ובסך הכל לכל בר וברת דעת -לצאת בקול גדול כנגד המצב בו בנות השרות נמצאות בהפקר .

מעתה חשוב  לקדם שתהיינה רכזות שהן נשים לבנות השרות, חשוב שתהיינה יותר מנהלות בבתי ספר ובמוסדות בהן עובדות בנות שרות , למען תהיינה הבנות  כפופות לנשים ולא לגברים.

חשוב שבשיעורי האורייתאהשבועיים תנחנה נשים ומלמדות, אשר לשמחתנו בדורנו לא חסרות .

חשוב שניצור שינוי משמעותי ומהותי במוגנות של בנות השירות.

חשוב שלצד הכנסת כוח נשי ממונה , ייצרו סדר והגדרה למקומות עבודה אשר מקבלים בנות שרות להציב  את מוגנות הבת כחובה מצד ההנהלה והצוות והן מצד הנוכחים במקום תלמידים\ חוסים.

נכון שאי אפשר ליצור מצב סטרלי. אך הכרה ושינוי גישה בהכרח יובילו לשינוי משמעותי.

אין סיבה שבת דתית אשר אינה הולכת לצבא- תשמש כבת שרות תחת מרות גברית באזור גברי ותסבול מיחס מגדרי  לא נאות במקרה הקל ומטריד ופוגעני במקרה הקשה יותר.

אנחנו פשוט חייבים לפקוח עיניים ולשנות את המצב.

יותר מנהלות במוסדות חינוך של בנות, יותר תלמידות חכמים, ויותר רכזות וכוח נשי מוביל ומנהל ייצרו חגורה בטוחה ומאוזנת יותר לבנות בכלל ולבנות השרות המשרתות בפרט,ברחבי הארץ  ומחוצה לה מידי שנה.

=======

חנה כהן תבור היא רכזת התוכנית להעצמת מתגברות בארגון 'קולך'