"אם העצרת תפקידה לחזק את הרמטכ"ל ושר הבטחון לדאגה שלהם לכל חייל, בוודאי שהיו יוצאים אוטובוסים, אבל אם התפקיד של העצרת הוא לחזק את החייל, נראה לי שזו לא המשימה ולא המטרה ולא המגמה של כולנו". כך אמר השבוע הרב חיים ברוך, ראש המכינה הקדם צבאית בעצמונה.בואו נשים לב: הרב ברוך בעצם טוען שאין לנו עניין להשפיע על הצביון של צה"ל באמצעות לחץ ציבורי על ראשיו. הוא תופס את הקריאה לשנות מדיניות, כחיזוק בודד לחייל בודד. ולמה? כי שר הביטחון והרמטכ"ל, הם אלה שקובעים, והם קבעו שאלאור לא היה צריך לירות במחבל.

הממלכתיות המוכרת מבית מדרשו של הרצי"ה קוק היא כזו שמעריכה את מוסדות המדינה ולפעמים אף בוחרת להימנע מעימות איתם, גם במקום שהעימות כשלעצמו הוא מוצדק. אבל כאן מדובר במשהו אחר לחלוטין – הרב ברוך נותן לשר הביטחון החילוני שלנו לקבוע לו את הערכים ולהגדיר מה המטרה! ומכיון ששר הביטחון רואה בחומרה את מעשיו של אלאור, ממילא אין עניין אפילו להפגין! שהרי אנחנו סומכים על שר הביטחון בעיניים עצומות, אפילו יאמר לנו על ימין שהוא שמאל.הרשו לי לכנות זאת בשם: אולטרא-ממלכתיות.

מאיפה הנאיביות הזאת? עד עכשיו שמענו על שלילה של מאבק פיזי בעקבות גישה ממלכתית, אבל כעת אנחנו שומעים שאפילו להפגין אין טעם. אפילו לשכנע אין טעם. אפילו לדבר אין טעם. מכיון ששר הביטחון ירום הודו החליט, ואשר נחתם בטבעת השר, אין להשיב.

הרב ברוך, על מה כן תצא להפגין? שר הביטחון והרמטכ"ל פועלים בניגוד גמור לתורה, הם מסכנים לשווא את חיילינו ומצריכים אותם לערב שיקולים זרים ברגע האמת, במקום להילחם על חייהם בכל הכוח. והם גם לא דמוקרטיים, כי רובו המוחלט של העם, על כל גווניו, מתנגד למדיניות הדמים הזו. מדיניות שרבים חללים הפילה, ממש כפשוטו. העצרת התקיימה בתל אביב ולא בירושלים, ולא בכדי. לא מדובר במאבק פרטי למען אלאור בלבד – מטרת המאבק הזה לשנות לטובה את צביונו של צה"ל, ולחזק את שר הביטחון והרמטכ"ל ללכת בדרכים ישרות ונכונות. איך אפשר להשוות את המאבק הצודק הזה, למאבק ההזוי שהתקיים פה לפני כמה שנים עבור שחרור גלעד שליט תמורת אלפי מחבלים, שחלקם כבר הספיקו לבצע כמה וכמה פיגועים מאז? האם אין לנו תורה? האם אין לנו שכל? מדוע לסמוך על הרמטכ"ל ולדבר על "המחיר של לחץ ציבורי", ולא לשפוט בעצמנו איזה מאבק מוצדק ואיזה לא? האם גם ההפגנות נגד הגירוש מגוש קטיף היו מיותרות?