עמדה הלכתית: אסור לאפשר ריכוזי מסתננים

כל אדם היא יציר כפיו של הקב"ה וכפי שחז"ל לימדו אותנו שחביב אדם שנברא בצלם. בזמנים מתוקנים אנו מצווים על דרכי שלום ולהעניק עזרה לכל נצרך. וכפי שניסח זאת הרמב"ם בהלכותיו (הלכות מלכים, פרק י, הלכה יב) הגויים – צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, הרי נאמר: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" [תהילים קמה, ט], ונאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" [משלי ג].

כאמור, במצב שעם ישראל יושב תחת גפנו ותאנתו היו מקימים בתי תמחוי וסיוע רפואי לכל מי שאין לו קורת גג.

מענה ממלכתי

כיום אנו נמצאים בזמן שבו ישנם ויכוחים סביב הזהות היהודית של המדינה אינה ובהקשר זה איננו יכולים להכיל מאות אלפי מסתננים הגרים בשכונות שלמות בכל הארץ. חייבת להיות התנהלות אחרת וזו החובה הראשונה של שלטון הדואג לביטחון אזרחיו. זה מתחיל בשמירה על גבולות המדינה בניית גדר גבול ומסתיים בהענשה לכל מי שנכנס באופן לא חוקי. לכן המתקן בחולות נצרך ומחויב המציאות.

לא לאפשר ריכוזי מסתננים

נכון להיום ידי המדינה כבולות על ידי בג"ץ המונע כל אפשרות לכליאת מסתננים. יש מה לעשות גם לאחר פסיקת בג"ץ. ההלכה מדריכה לא לאפשר ריכוז של מסתננים.

במסכת עבודה זרה נאמר בשם רבי יוסי שמותר להשכיר בתים בארץ ישראל לזרים בתנאי "שלא יעשו שכונה". שלוש משפחות זרות הגרות יחד הם כבר שכונה. הם כבר מהווים יחידה בפני עצמה אשר יכולה להשפיע על האווירה הציבורית. ניתן להבין זאת לאור הנתונים הקיימים – ציבור גדול החי במדינה ללא קשר או חיבור למהות שלה ולתושבים שלה הוא אורח שאינו מחוייב לכללים המקומיים, לבסוף זה גם להזנחה ופשע . בדיוק בנקודה זו נמדד כוחו של שלטון ביכולתו לקחת את דרום תל אביב כפרויקט. לתת תמריצים לסטודנטים ואזרחים לגור שם ומנגד למצוא עילות חוקיות לפזר את ריכוזי המסתננים שם.

זו שעת מבחן להנהגה הפוליטית של מדינת ישראל במאבק על פניה היהודיות של מדינת ישראל. שכן תפקידו של השלטון לדאוג ליציבות ולסדר ציבורי וכפי שנאמר "מלך במשפט יעמיד ארץ", וללא מורא של מלכות איש את רעהו חיים בלעו.