אני מוכנה להסתבך

נו שוין, סבב נוסף במאבק. יעברו עוד יום-יומיים ונשכח מהסיפור. ואני, אם אני לא רוצה להסתבך עדיף שלא אתעסק בזה, עוד יאשימו אותי שאני מתנגדת ללימוד תורה ושאני ניאו-רפורמית.

כן?

אז זהו, שלא.

ההצעה הנוכחית של ה"פורום לשוויון בנטל", אשר מקים את המאהל ומחדש את מאבקו, אינה באה ללכת ראש בראש נגד החרדים. בכלל, המילה "חרדים" לא מוזכרת בה, על אף שכולנו יודעים שהציבור החרדי עוד לא רץ בהמוניו לבקו"ם.

אדרבא, יש בהצעה לעניות דעתי קריאה זהירה של המציאות תוך מתן כבוד למסורת היהודית ובתוך כך לציבור החרדי. לפני שמייצרים כותרות, לפני שצועקים ונדחפים – כדאי להקדיש כמה דקות לקריאה רצינית של ההצעה ובה תוכלו למצוא כי הם דורשים ש"תוגדר מכסה שנתית של תלמידי ישיבה שילמדו תורה למען חוסנו המוסרי והערכי של עם ישראל כולו". האין זה מתן כבוד והערכה ללימוד תורה? אני מודה שאני אפילו מתרגשת מלקרוא את זה.

אמנם אני סבורה שניתן בהחלט לשלב בין לימוד תורה ושירות צבאי/לאומי, אך העובדה שבניסוח רשמי של הצעת חוק שאינה מגיעה ממקורות דתיים יש משפט כזה מעוררת בי חיוך. בנוסף, יש לשים לב שההצעה אינה מתייחסת רק לבעיית אי הגיוס בציבור החרדי, ולדעתי זאת יש להדגיש – בעיית אי השוויון בנטל קשורה באופן ישיר גם לכך שערבים אינם מתגייסים לשירות.

אני מבינה את הקשיים שכרוכים בכך, אך אני סבורה שיש למצוא לכך פתרון הולם. שירות אזרחי בתוך המגזר הערבי למשל יכול להועיל לכל הצדדים (בלי לבטל את האפשרות שערבים ישרתו גם בתוך המגזר היהודי, אדרבא!). זאת ועוד, ההצעה אינה מתעלמת מהקושי הקיים בגיוס למסגרת כפי שהיא נראית כיום, ומציעה בניה והתאמה של המוסדות לשירות אזרחי וצבאי על מנת להקל את השירות.

אז אני? לא אכפת לי "להסתבך". כי אני לגמרי איתם ואני לא לבד. איתם במאבקם הצודק לכך שכל אזרחי מדינת ישראל יתרמו באופן שווה לחברה; איתם בראיית החשיבות שיש ללימוד תורה כחלק מערכי היסוד של מדינה יהודית; איתם בהבנת המציאות המורכבת הדורשת התאמה ורגישות בשילוב האזרחים שאינם עדיין חלק מהשירות. ואיתם גם בתחושה הקשה – שאי אפשר להמשיך ככה יותר. ואתם?

==

אפרת גרבר היא רכזת תחום צעירים בתנועת נאמני תורה ועבודה, למדה שנתיים בביהמ"ד לנשים במגדל עז, וסגן במילואים.