בעד הצעת החוק: לפי ההלכה, רב זה תפקיד לכל החיים

מעניין מה אומרת היהדות (ההלכה) בנושא זה.

מעלין בקודש ואין מורידין

מאז ומעולם כל נושאי השררה בישראל היו מתמנים לכל ימי חייהם. וכבר הרמב"ם העיר על כך: "שכבר ידעת כי מיסודות תורתינו שכל מי שנתמנה לשררה תורנית אין מורידין אותו ממנה לעולם אלא בעבירה המחייבת הורדתו מעלין בקדש ולא מורידין".

אמנם היו קהילות שהיו ממנות על עצמן רב לזמן קצוב (לא יותר משש שנים) אולם זה נבע מתוך כבוד לרב, שלא יהיה גרוע מעבד עברי (הנמכר לשש שנים), וכבר פסק החת"ם סופר באחת מתשובותיו בנדון:

"אבל לא נשמע ולא נראה מעולם דאחרי ככלות זמן הנ"ל יורידוהו ח"ו מגדולתו והתמניותו. ולא נכתב הזמן אלא לאפקועי איסורא (=להפקיע מהאיסור) הנ"ל, אבל להעיז בקודש חלילה וחלילה. וכשפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו עד סוף כל הדורות ומעלין בקודש ולא מורידין".

ובעל "ערוך השלוחן" אומר דברים חריפים יותר: "מי שהוחזק לרב בעיר… אע"פ שבא לשם אחר שגדול ממנו… אין לשום גדול בעולם להשתרר עליו ולהורידו.. והיא הסגת גבול וגזל גמור… ואף שעושים עמו כתב על כך וכך שנים מ"מ אין מסלקין אותו לעולם…".

חז"ל משווים החלפת רב ברב אחר לא פחות ולא יותר מאשר "ואת אשת רעהו לא טמא" – שלא ירד לאומנות חברו", והחזון אי"ש אף מרחיק לכת ופוסק: "אם פשעו במינוי… אין מינויו מינוי ואין דינו דין…".

ולא רק החז"א אלא גם הראי"ה קוק אומר דברים מפורשים ונוקבים:… לולא דחזינא הדברים יוצאים מפורש מפי גברא רבא דכוותיה לא הייתי מאמין לשמועה, אשר לא נראה ולא נשמע דבר כזה וכיוצא בזה במחנה ישראל גם בנוגע לאיזה שררה קטנה שבציבור, וכ"ש בעטרת הרבנות בעדה קדושה וגדולה בישראל… ומה דמות נערך בשערוריה כזאת, לפחות בשררות רב גדול בישראל המורה ודאין ומובהק לרבים ומנהל עדת ה' ע"פ התורה והמצוה זה עשרות שנים, בעודו בחיים עמנו לאיו"ש להודפו מכסא כבודו על ידי איזה לחץ… ופשיטא שכל הדברים.. אין בהם ממש וכלא חשיבי … ואפילו היה מקבל מהם איזה טובה או שכר בעד המחילה אינם כלום… ופשוט הוא שאין בזה שום אחיזה לומר שתהיה המחילה דבר שיש לתלות עליו שום צדלהיתר הסגת גבול הרבנות …".

רב הוא המוכיח את הציבור

והשאלה העולה לא למה? למה זה "מיסודות התורה" שלא להדיח רבנים, ומה החשיבות של מנויים לכל ימי חייהם?

על כך עונה המהר"ל, שאם זה לא כך: "אוי לנו מיום הדין!… אם הרבנים… תלויים בראשים, שכל … שלש שנים… חוזרים להעמיד אותם על הרבנות שלהם ואיך לא יהיה יראים מפניהם אותם שהם נמסרים בידיהם, באולי לא יחזירו אותם לרבנותם?…".

וכל זאת למה? כי תפקיד הרב זה להוכיח את העם. כך פוסק הרמב"ם: "כל הנביאים הוכיחו לישראל עד שחזרו בתשובה, לפיכך צריך להעמיד בכל קהל… חכם… שיהא מוכיח לרבים…". במצב הנוכחי כיום כל צרוע וזב חוטם יכול להביע את דעתו על הקורה אותנו, כל פרשן מטעם יכול לחוות את דעתו המלומדת על כל נושא ואילו הרבנים – פיהם חסום, וידיהם כבולות בשל המצב הא-נורמאלי הקיים כיום, עקב חוק מדינה הנוגד את ההלכה.

המהר"ל מתאר לאיזה מצב עגום יכולה החברה להדרדר אם אין להנהגה הרוחנית התורנית עצמאות, מה קורה כשמשרתם של הרבנים תלויה ועומדת ויכולים להדיח אותם:

"לא כמו שעושים עתה, שדורשים… רק להראות… כאילו הם מחדשים… לא נמצא מוכיח… רואים עבירות עצומות… בפרהסיא, מדינה, הגוי כולו, ואין איש… עומד בפרץ… וימצא אשר יקראו בשם "רב" לא די שאין מוכיח אותם, אבל יושבים במסיבה… ויש שעושה עצמו כשוגג… וכבר… דרשנו לרבים… ויותר מזה… אם אחד בא להוכיח את… רחוק ממנו… אומרים בני עדתו… אין לנו לשמוע ולקבל מוסר מאחר…"

ובמקום אחר הוא מציין: "אילו היה נמצא בהם תוכחה, היה מורה זה על כח וחוזק של המוכיח, לא כמו החנופה שיש בה הרכות בלבד וכאשר היה בהם החוזק והכח – לא היה גובר האויב…". חברה שאינה מוכנה להעמיד מוכיח בשער סופה להתפרק ולהיעלם.

לכן טוב עשו אותם חברי כנסת שהחליטו לשים קץ לחרפה בה הרבנים הראשיים לישראל מתמנים לתקופה קצובה, ואף נשללת מהם האפשרות להבחר שנית עד סוף ימי חייהם. עמדתם תואמת את ההלכה היהודית לדורותיה ויפה שעה אחת קודם לתיקון החוקים הנ"ל.