הרב צוריאל: "יש להחזיק טובה לעולים להר הבית"

ענה לו גד הנביא: "עֲלֵה הָקֵם לה' מזבח בגורן אַרֲוְנָה היבוסי" ומובא כידוד קנה את המקום והקריב שם קרבנות, ובזה נעצרה המגיפה. אבל יש לחקור, מה תשובה ענה לו הקב"ה על שאלתו "ואלה הצאן מה חטאו?"

חז"ל עמדו על כך וענו! "כל אותן אוכלוסין שנפלו, על שלא תבעו את בנין בית המקדש" (ילקוט שמעוני, שמואל-ב סוף פרק כד). כיצד ידעו? אלא מעשה כפרה הוכיח במה היה הכשלון. עד שבא התיקון ע"י רכישת הבעלות על המקום. חטאו כי שנים רבות עברו נכנסו לארץ ולא תבעו בנין בית המקדש.

צריכים אנו להבין מה חשיבות הדבר שיהיה לנו בית המקדש, מה עיקריות יש בדבר? כאשר יש לנו בית מקדש יש לנו מקום ריכוז-מחשבה לדבקות בהקב"ה וכמו שביאר מהר"ל (גבורות השם, פרק סט). שם האדם מקבל ענוה. שם האדם מקבל יראת שמים. "הר המוריה" למקום שיראה יצאה לעולם (בראשית רבה נה, ז).

לכל אחד ואחד מהקרבנות היתה כוונה רעיונית מיוחדת, מֶסֶר מחשבתי, שהאריכו בזה ר' יצחקאברבנאל, ורלב"ג, וגם רמ"א (בספרו "תורתהעולה"). גםלכלאחד ואחד מכלי השרת של הכהנים, וכן לכל פרט בבגדיהם, היוכוונותנשגבות. וכל חכם וחכם מישראל הבין, לפידרגתו, אתחשיבות כל פרט ופרט.

כך כותב מהר"ל בספרנצחישראל – פרקכבעמ' קיג: "המשנה הזאת בא לבאר לך, כאשר נחרב הבית, שנמשך אחר זה חסרון בעולם הזה, במה שבית המקדש שלימות לכל העולם, וכאשר חרב בית המקדש היו התחתונים נבדלים מן העליונים. כי על ידי בית המקדש, שהוא בתחתונים, יש להם לתחתונים דביקות וחבור בעליונים, ולפיכך היתה הברכה".

ועוד כתב מהר"ל על סמך דברי חז"ל בבבא בתרא (ס ע"ב) "אבל מה שראוי לאדם מצד חורבן בית קדשנו ותפארתנו, אם באנו לעשות כמו שראוי להיות נוהג האדם כמו שאמרנו, הרי לא היה נשאר לו חיים לגמרי" [עכ"ל]. כי מהר"ל היה מאנשי הסגולה שהוא הבין מה היא חשיבות בנין בית המקדש בשביל עם ישראל.

די לנו דברי ר' אברהם בן רמב"ם ("המספיק לעובדי השם", חלק התפילה, מהד' בר אילן, פרק כט עמ' 226) "ענינה הוא התחינה להחזרת מקדש ירושלים שהוא תכלית ארץ ישראל, משום שעל ידי קיומו יש קיום לכבודָהּ. ועל ידי היעדרו יש ביטול משמעותָהּ והסתלקותָהּ ממנה". [עכ"ל]

צריכים לשים לב לניסוח דבריו, שבית המקדש היא התכלית, למענה קבלנו את ארץ הקודש. וכך גם כתב מהר"ל (גור אריה, סוף פרשת ויצא).

ולענייני תקופתנו. יש למנוע קטרוג מעם ישראל על מה שאינם תובעים בנין בית המקדש, ולגָרוע מזה שכאילו משלימים עם שלטון הערבים על הר הבית. פרעות שערבים פורעים יורים עלינו אבנים וכלי משחית, שמא זה בא מחמת התייאשותנו מאחיזתנו בהר הקודש שבירושלים? וכמו שהיה בימי דוד המלך, ששתקו מלבקש בנין בית המקדש?

ולכן הבה ונחזיק טובה לטהורי לב, העולים בטהרת הגוף להר הבית, ולמקומות המסומנים שהם באמת מחוץ לת"ק אמות של הר הבית. אנשים אלו הם שלוחי עם ישראל. הם במעשיהם הנועזים מסירים חרפה מעלינו. ונאמר להם "חִזְקוּ וְאִמְצוּ!"