יהדות

לקראת השתתפותה בטקס יום העצמאות במערת המכפלה אמרה סגנית השר לאזרחים וותיקים כי על הממשלה לחזק את מפעל ההתיישבות בכל ארץ ישראל. לדבריה אסור לפנות גם את שכונת האולפנה בבית אל

במהלך סיור שערך שר החינוך במכון מאיר אמר השר סער כי הוא מתפעל מהפעילות הענפה במקום. שר החינוך הבטיח לשקול שיתוף פעולה של משרדו בהפעלת אתר האינטרנט של המכון

מסורת מופלאה של תלמידי הגר"א שנכתבה שנים רבות לפני קום המדינה, קובעת כי הימים "כ' לעומר" (ה' באייר – יום הכרזת המדינה) ו"מב' לעומר" (כז' אייר – היום בו החל כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים) הינם "ימים המיוחדים לבניין הארץ". בכלל חודש אייר הוא החודש של הגאולה.

פסח של השנה הרביעית לשמיטה הוא זמן ביעור המעשרות. מה צריך לעשות לפני החג? ומה אומרים? ואיך מקיימים את מצוות וידוי מעשרות בזמן הזה? וכמובן לא לשכוח גם עירובי תבשילין

הצרעת איננה מחלה פיזית, אלא מחלה רוחנית, שיוצאת לפועל גם באמצעות נגעים המופעים בעור. לכן כדי להתרפא ממנה לא צריכים ללכת לרופא אלא הכהן, הדמות הרוחנית הוא שמי שעוזר לאדם להשתקם. תהליך השיקום בא להחזיר את המצורע אל המקום בו הוא יוכל לחזור לחברה.

מי שרוצה רואה בשואה ערעור של האמונה ומי שרוצה מוצא בה חיזוק לאמונתו. אלוקים של המסורת היהודית לא התחייב מעולם לעשות עם בני האדם את הטוב בעיניהם. להיפך, אלוקים, על פי הגדרתו, עושה תמיד את הטוב בעיניו. אנחנו עצובים, כואבים ומבולבלים, אבל עדיין מאמינים ומברכים!

לפעמים, כתב ההיסטוריה כה משובש שאיננו מצליחים לפענחו, ולפעמים הכתב בהיר. מה שקורה בארצנו במאה השנים האחרונות בהיר לחלוטין: ד' החליט לעשות ישועה לעמו, אך כתב השואה משובש. לפעמים אנו מבינים למפרע את מעשיו של הקב"ה ולפעמים לא.

מדינת ישראל התעלמה מקביעת הרבנות הראשית, שקבעה מספר שנים לפני הקמת המדינה את יום עשרה בטבת, וקבעה אותו בחודש ניסן האסור על פי ההלכה בהספדים. אך קביעת ה-19 באפריל, חמורה עוד יותר: בכל שנה מציינים בישראל את השואה לפי יום הולדתו של היטלר.

איך מתמודדים עם מציאות שגרתית של מיליוני אנשים הנתונים, בצורה זו או אחרת, תחת שליטתנו? איך יש להתנהג בסכסוך ארוך טווח, כאשר הכוח הצבאי שבידינו רב מכוחו של הצד השני ללא כל השוואה? בשולי פרשת הסמח"ט טוען קותי גלעד כי יש שאלות שהדתיים פשוט מפחדים להתעסק בהם

בראיון לחג הפסח, בעיתון החרדי 'המבשר' מצוטט הרב אהרון לייב שטיינמן מנהיג הזרם הליטאי כשהוא מדבר גם על החשש מהתגרות באומות העולם: "כידוע לפני השואה ניסו הציונים להתגרות בהיטלר הצורר ימ"ש ולהטיל סנקציות נגד מדינת גרמניה", מה שהמריץ אותו לפעול באכזריות כזו.

הרב יובל שרלו נשאל, מדוע נקבעה אבלות על מות תלמידי רבי עקיבא ואין אבלות על אסונות כמו השואה? בתשובתו הוא כותב "הכוח לתקן מנהגים אבד מאתנו. היה ראוי כי היינו מוצאים דרך להתמודד עם השואה, אולם למעשה העולם הדתי ברח ממנה."

בראיון לרפי רשף בערוץ 10 מספרת חגית ריין, ששכלה את בנה, בניה ז"ל, במלחמת לבנון השניה את הסיפור המצמרר אודות הקרבתו האישית של שלום אייזנר למען הבאת גופתו של בנה לקבורה.

הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף הצטרף השבוע לקריאת הקודש מטעם הרבנים הראשיים לישראל האוסרת בצורה ברורה ונחרצת עליה להר הבית. למרות האיסור של הרבנים, ישנה עלייה מתמדת במספר היהודים העולים ופוקדים את מקום המקדש.

על פי החלטת הרבנות אירועי היום ידחו ממוצאי שבת מחשש חילול שבת. בהחלטה קובעת הרבנות כי גם ל"ג בעומר שחל במוצאי שבת יידחה וחופשת התלמידים בבתי הספר תחול בל"ד בעומר בהתאמה.

מבחינה אישית מעטים הם בני האדם שיכולים לטעון כי הם בני חורין אמיתיים. הרי כל בן אדם משועבד לפרנסת משפחתו, לגידול ילדיו ולשאר הכללים החברתיים שהופכים אותנו לאנושיים. בנוגע לכך אפשר אפילו לטעון כי שעבוד זה רצוי לנו וממלא את עולמנו בתוכן ממשי.

הרב אליהו זייני תוקף את המלצת רבני 'בית הלל' לתת את החמץ לנכרי נזקק, ואומר כי יש בזה איסור ברור של 'לא תחנם'. בתשובה הוא מוסיף כי גם ספק חמץ יש לבער ו"אין שום חשש להשחית מה שהקב"ה ציווה להשחית", גם אם מדובר בחשש בלבד.

בשבוע האחרון עסוקים הרבנים הראשיים בעיקר בלעמוד מול מצלמות כשהם מוכרים את החמץ של חברות מסחריות, המשתמשות בתמונות לשם פרסומת. למה צריכים שני הרבנים הראשיים לבזבז את זמנם בלמכור את החמץ של יערות קק"ל? על חומרא כזו, אפילו בבד"ץ לא שמעו.

בשיעור לקראת פסח התייחס הרב דב ליאור, התייחס הרב לחומרות חדשות בנושא קטניות. על פי הרב אין לאסור משום קטניות דברים שלא נאסרו בגזרה המקורית, כשהמשמעות היא שמותר לאכול בוטנים וסויה בפסח גם לאשכנזים. על כשרויות למוצרי קוסמטיקה לעג הרב: "לא ראיתי כלב שאוכל שפתון".