המתח במזרח התיכון מגיע לשיא, וברקע הדיווחים על דחיית המתקפה האמריקנית בשבוע האחרון, הפרשן עמית סגל משרטט תמונת מצב מורכבת של אינטרסים, לחצים בינלאומיים ושינוי דרמטי בגישה של הבית הלבן.

לחצים מכל עבר: קטאר וישראל בתמונה

לדברי סגל, קיים כעת לחץ קטארי כבד מאוד למנוע את המתקפה, אך הוא מציין כי מדובר בנדבך אחד בתוך מערכת לחצים רחבה יותר. "צריך לשים לב שהמתקפה נדחתה בשבוע עבר בגלל אוסף של לחצים", מסביר סגל. "היו את מדינות המפרץ – אגב, האמירויות לא כל כך שם – שלא רצו בכלל לערער את היציבות. הייתה את ישראל שאמרה: 'רגע, תחזרו לשולחן השרטוטים, זה לא מספיק'". סגל מוסיף בספקנות לגבי הלחץ הקטארי כי "כל אחד רוצה להראות שידו לא הייתה במעל למקרה שהאיראנים יהיו עצבנים".

החימוש לא מתאים למטרה?

בניתוח רחב יותר, סגל מצביע על חוסר בהירות לגבי מטרות התקיפה. "אם להשתמש במשל חיל האוויר, החימוש לא ממש מתאים למטרה", הוא אומר. "הרי אם המטרה היא להפיל את המשטר – למרבה הצער, אחרי אלפי הרוגים ואולי אפילו למעלה מזה, אין יותר הפגנות ברחובות. קשה לחשוב על מתקפה, גם אם תוריד את המנהיג העליון ותפגע באלפי אנשי בסיג' ומשמרות המהפכה, שתתניע את המהפכה הזאת מחדש באופן מיידי".

עם זאת, סגל מדגיש כי למרות סימני השאלה, האמריקאים נערכים ברצינות רבה: "הודיעו שהגיעה עכשיו למזרח התיכון טייסת אמריקנית, ולכן יש פה איזשהו מרכיב שאנחנו לא יודעים מהו".

האסטרטגיה של טראמפ: "אוריד עליהם מפצחת בונקרים"

במרכז הניתוח עומדת התנהלותו של דונלד טראמפ, שלדברי סגל מאס במוסדות הבינלאומיים המוכרים. "טראמפ בעצם אומר: מוסדות בינלאומיים זה מאוד מעניין ונחמד, אני כבר לא תלוי בהם. אם נשיא ונצואלה מטריד אותי, אני פשוט אחטוף אותו. ואם אני חושב שהאיראנים דוהרים לפצצה, אני לא אטיל עליהם סנקציות משתקות ואחכה למועצת הביטחון – אני פשוט אוריד עליהם את מפצחת הבונקרים".

סגל מסכם כי הגישה החדשה הזו, שמתבטאת גם בהקמת "מועצת השלום", מחליפה את האו"ם הישן: "אם הם טבחו באנשיהם, אז אני, דונלד טראמפ, אעשה את זה. ומי שרוצה מוזמן לשלם מיליארד דולר ולהצטרף לאו"ם שלי".