"בגיל 75 עלתה עם מקל את מצדה"
הדס לוינשטרן, הייתה בת בית אצל הרב והרבנית דרקומן, היא משחזרת בהתלהבות והתפעלות זכרונות וסיפורים מתוך ביתם ומהאישיות המיוחדת של הרבנית שרה "היא הייתה ענקית, הייתה הכל בשבילנו"

הדס לוינשטרן, המוכרת לנו כאלמנתו של הרב אלישע לוינשטרן שנפל בקרב בעזה, הייתה בת בית אצל הרב והרבנית דרוקמן כשחזרה בתשובה, היא מספרת לסרוגים על הרבנית כפי שהיא זכתה להכיר.
"כשלמדתי במדרשה באורות עציון הרבנית היתה מגיעה כל יום חמישי לשיעור של הרב עוזי ביננפלד, חתנה, ויושבת בספסל האחורי עם תיק ענק, מתוכו היא שלפה בגדים שהיו צריכים תיקון והייתה יושבת בריכוז עמוק ומקשיבה ומתקנת וכותבת במחברת שלה סיכומים בכתב היד היפה שלה, השיעור נמשך עד 2:30 – 3:00 לפנות בוקר"…

(באדיבות המשפחה)
הדס מוסיפה פרט מדהים "הרבנית עלתה בגיל 75 ברגל עם מקל את המצדה, היא השתתפה בחוג לטיולים ובמסגרת החוג הם עלו למצדה והיא לא ויתרה לעצמה. בכלל, עד גיל 85 היא הייתה עצמאית מאד, נסעה למקומות שאנשים רגילים פוחדים לנסוע אליהם ובשעות לא קלות, בלי התלבטות ובלי לעשות מזה עניין".
"להסתכל עליה היה הדבר עצמו"
הדס מספרת על התפילה של הרבנית "לראות אותה מתפללת שלוש תפילות ביום זה שיעור ענק בתפילה. עמדתי מאחוריה בתפילות ימים נוראים ופשוט הייתי מורכזת בה, להסתכל עליה זה היה הדבר עצמו, כל התפילה בעמידה, רגליים צמודות, עיניים בסידור, לא מתפזרת, תמיד היא הייתה שלווה, שקטה ורגועה, את מסתכלת עליה ומקבלת מיד את כל היראת שמיים שאת צריכה".

(באדיבות המשפחה)
"הייתה לה הקשבה פאסיבית" מספרת הדס תוך כדי שמתרוצצת בין הילדים למקלחות, ארוחת ערב, פלסטר ושיעורי בית בגאומטריה "ראיתי אותה המון בחיי והיא כמעט ולא הייתה מדברת, אבל בהקשבה שלה היא פתרה לך את הבעיה. לכל בנות המדרשה יש משפט אחד שלה שהיא אמרה להן והולך איתן כבר 20 שנה".
"הכנסת אורחים מעל לטבע"
הדס זכתה לגור בביתם של הרב והרבנית והיא מתארת "לראות את הרב מחפש אותה בעיניים לפני שהוא מתחיל בקידוש, ואיך שהוא שר לה אשת חיל. ובכלל, כשאת גרה אצל הרב והרבנית את מבינה שכמה שלא תעשי לא תגיעי למידת הכנסת האורחים שלהם ולחסד שלהם, אנשים ישנו לרבנית במיטה" אומרת הדס בהתרגשות.
ומוסיפה סיפור על ליל הסדר "בליל הסדר היו תמיד כלים אמיתיים ולא חד פעמי על אף שהגיעו 120 אורחים ואפילו יותר. פעם ערכנו את השולחן בחד פעמי, הרבנית ראתה את זה ואמרה "לילה אחד בשנה בני חורין" והחלפנו הכל לכלים אמיתיים".
הדס מספרת כי הרבנית הייתה לצידו של הרב בכל צומת בחייו "איפה שהיה הרב היא הייתה גם, הוא עם חולצת תנועה במסע לפולין וגם היא. היא היתה נערת גבעות, נסחבה עם ילדים קטנטנים לבית הדסה בחברון, תמיד לצידו של הרב, אבל מה שמדהים הוא שהיא לא היתה אשתו של.. היא היתה אישה גדולה בזכות עצמה".
הדס נזכרת איך שהרבנית הגיעה לחתונה שלה ושל אלישע הי"ד, והביאה גם מתנה לברית של בנם, והכניסה בו פתק יפה ואיך היא הדס ביקשה ממנה נחמה בשבעה של הרב דרוקמן, והזכרונות עולים ומרגשים "אני כל כך רוצה שיזכרו אותה, שיעשו משהו גדול לכבודה, הרבנית היתה בשבילנו הכל!!"
בתקופה האחרונה הרבנית כבר היתה חלשה שאלו אותה מה ישמח אותך? היא ענתה המשפחה שלי, והוסיפה תודה תודה תודה על כל דבר קטן. אישה שמסרה את חייה למען התורה העם והארץ ולא ראתה בזה דבר גדול וכדבריה "מה שצריך עושים".

(באדיבות המשפחה)