יעל ביננפלד, שבעלה אלקנה הוא נכד של הרב חיים זצ"ל והרבנית שרה דרוקמן זצ"ל, התגוררה בסמיכות אליהם 13 שנים. יעל, חנוקה מדמעות ובהרגשה של זכות מספרת לסרוגים על הדמות הגדולה של "סבתא" כפי שהיא קרויה אצלם.
"סבתא הייתה אישה שכל כולה טוב, כולה חסד, עטרת בעלה, מסורה לעם, לתורה ולארץ בצורה יוצאת דופן, כל מה שצריך עשתה, תמיד הנני"
"מאות אנשים בכל חג היו מגיעים ומתארחים, גם ללא הזמנה"
ביננפלד מתארת את הכנסת האורחים של הרבנית: "זה היה מפעל חסד ענק של אישה אחת, בכל שבת הגיעו עשרות אורחים, אנשים שלא היו מודיעים ולא היו שואלים אם אפשר להגיע ופשוט מגיעים. כל סוגי האנשים הגיעו, כל מי שנתקע או דרי רחוב, והם היו נשארים אפילו חודשים בבית. "הגדולה שלה" מוסיפה יעל, "שהיא לא הסתכלה עליהם ברחמנות אלא הסתכלה בהם מתוך אמון בגודל שלהם, בהיותם נבראים בצלם אלוקים".
"בבית של סבא וסבתא היו ארבעה פתחים פיזית וארבעה פתחים בלב, כולם כולל כולם יכלו להגיע, הגיעו אנשים שאי אפשר להאמין שהם הגיעו. בכל מקום אמרו אם יש לך בעיה, תלך למשפחת דרוקמן שם תקבל מיטה, ארוחה, הקשבה ואמון. פעם סבא מצא ילד ישן על הארגז של המצות, כי כבר לא היו מיטות ולא מזרונים ואפילו הרצפה כבר נגמרה. יש לנו חולצה משפחתית "מעולם לא אמר אדם צר לי המקום", אי אפשר להאמין כמה אנשים היו בבית, לא היה בכלל מושג של פרט הכל הוא לכלל ".
"בחגים", מספרת יעל, "היו מגיעים מאות אורחים, והיא היתה קונה מכספה הכל כדי לבשל, היתה משלמת לאישה שתעזור לה בבישולים, מפעל חסד של אדם אחד".
"הוציאה רישיון על אקדח ונסעה להיות רופאה בגוש קטיף"
יעל מספרת על הרבנית שהייתה נוסעת לטפל באנשים בגוש קטיף "הייתה תקופה שלא היה רופא בגוש קטיף, אף אחד לא רצה להגיע לשם. סבתא הוציאה רשיון לאקדח, מה שהיה חריג מאד בזמנו, והייתה נוסעת לגוש קטיף פעם בשבוע ופותחת את המרפאה. היו ימים שלא הגיעו הרבה אנשים אז היא הביאה את מכונת התפירה שלה והודיעה לכולם כי היא מקבלת תיקונים במרפאה, כמובן גם הטיפולים וגם התיקונים היו בהתנדבות מלאה".
הרבנית דרוקמן מגיל תשע הקפידה על שלוש תפילות ביום ויעל מספרת: "ישבתי לידה ביום חמישי האחרון, היא הייתה חלשה ופחות בהכרה ושאלתי אותה להתפלל ערבית? אורו עיניה והיא אמרה כן! אמרתי את הפסוקים והיא השלימה אותם, אישה שהיא תפילה"
על הקשר שלהם עם הרב והרבנית, יעל מתארת "כשהתחתנו, אלקנה אמר שהוא רוצה לגור ליד סבא וסבתא שלו, מהר מאד הבנתי למה, אהבנו אותה כל כך באהבה מיוחדת, בכל רגע נתון רצינו להיות אצלה".
"אל תבזבזו זמן על להצטער, תמיד אפשר להתחיל מחדש"
"פעם אחת חזרנו הביתה וכל הארון עם הכלים התמוטט על הרצפה והכל נשבר סבתא הגיעה באותו ערב לבקר וסיפרנו לה מה שקרה, סבתא אמרה "אל תצטערו". יום אחר כך בשבע וחצי בבוקר היא הגיעה עם 2 תבניות חדשות ואמרה "תתחילו מפה מהתחלה" , המסר שלה הוא לא לבזבז אנרגיה על להצטער, אפשר תמיד לתקן".
על ההסתכלות שלה למען הכלל מספרת יעל "בקיץ האחרון הציעו לבעלי משני מקומות ללמד והוא התלבט לאיזה מקום ללכת, סבא כבר נפטר אז שאלנו את סבתא והיא מיד אמרה: "איפה שהחינוך יותר משמעותי לשם תלכו", לא שאלה על התנאים ומה יותר קרוב אלא תלכו לאיפה שתוכלו יותר לתת".
יעל מוסיפה עוד סיפור ועוד סיפור על חכמתה המופלאה ועל השתיקה שהיא אחזה בה על לימוד התורה שהיא היתה לומדת בדבקות ועל הדיבורים שדיברה רק מתי שצריך ועל הלב הענק שלה, ולבסוף מסכמת "אשרי עין ראתה כל אלה, היו לסבא ולסבתא רמות של טוב ושל אהבת תורה שאפשר ללמוד מזה עד היכן אדם יכול להגיע, מלאכים כבני אדם".
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים