בדרך כלל אני כותב על ספורטאים, לפעמים על מאמנים, מדי פעם על שדרנים אבל אני אני רוצה להקדיש את הפינה לאחד הזמרים הגדולה בישראל, ולאחד האוהדים הגדולים בישראל שגם היה ספורטאי מצטיין בצעירותו. אריק איינשטיין שנפטר ב-26 בנובמבר 2013, מנהל בית החולים איכילוב שהודיע על כך לציבור אמר: "אין מי שישיר לנו יותר".

אריה לייב איינשטיין נולד בתל אביב לדבורה וליעקב איינשטיין שהיה שחקן תיאטרון. בילדותו הצטרף לאגודת הספורט של הפועל תל אביב, הוא היה אלוף ישראל בשני ענפי ספורט שונים: הדיפת כדור ברזל וקפיצה לגובה, הוא החזיק בשיא ישראל לנוער עם קפיצה לגובה של 1.84. הוא לא הסתפק בזה וב-1956 בגיל 17 זכה באליפות ישראל לבוגרים בקפיצה לגובה, והוסיף שנה אחר כך מדליית ארד במכביה החמישית.

שני ענפים לא הספיקו לנער המוכשר שבאותם שנים שיחק בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב בכדורסל, ואף שיחק במדי הבוגרים ב-1955. הוא התבלט עם יכולות טכניות גבוהות וכונה "אריות". כשהתקרב הגיוס רצה איינשטיין להיות מדריך ספורט בצבא, אך לא התקבל לתפקיד בגלל קוצר בראייה, מה ששינה לחלוטין את מסלול חייו.

אריק איינשטיין נוטש את הקריירה הספורטיבית

בעצת אביו הוא נבחן ללהקת הנח"ל, שם נבחן בין היתר בידי מי שיהפוך לאחד מחבריו הטובים, אורי זוהר. שם נדבק בו הכינוי "אריק" והתגלה הכישרון שלו בתחום אחר מהספורט, השירה והמשחק. אחרי הצבא הוא נטש את חלומות הספורט, הוא לא יהיה כדורסלן, קופץ לגובה או מטיל כדור ברזל, הוא יהיה זמר ושחקן.

אחרי הצבא בשנת 1959 הצטרף לתיאטרון הסאטירי "תיאטרון סמבטיון", שם החל להתפרסם כשגרף שבחים בעיתונות בעקבות משחקו הטוב ושנה אחר כך הוציא את המיני אלבום הראשון שלו, ארבעה שירי סולו. האלבום המלא הראשון יצא חמש שנים מאוחר יותר אז גם הקים את הלהקה הראשונה שלו:  "האיינשטיינים".

אריק איינשטיין בלהקת הנח"ל (צילום: מתוך ויקימדיה)

המורשת של אריק איינשטיין רחבה ולא כאן המקום להרחיב עליה אנחנו נתמקד במורשת הספורטיבית שלו, הוא אמנם נטש את החלום הספורטיבי, אך נשאר הדוק בקשריו אל הספורט ובעיקר אל קבוצתו האהובה הפועל תל אביב אותה ליווה לאורך השנים במשחקים רבים. בנוסף בלט גם בידע הנרחב שלו בספורט בעיקר בענפי האתלטיקה השונים כמו ריצה ושחייה אך גם בענפים צבעונים כמו רוגבי.

"הפועל שוב הפסידה"

בשנת 1969 יצא השיר הראשון עם אזכור לספורט ולהפועל תל אביב כשבשיר: "היה לנו טוב נהיה לנו רע", הוא שר: "אחר כך קצת הלכנו לבלומפילד הפועל תל אביב שוב מחמיץ, את השורה מסיימת זעקת: "למה?!" ב-1970 יצא הסרט שבלול שמורכב ממערכונים ושירים שונים כשבסיפור המסגרת שלו אריק איינשטיין מספר לאשתו באותם שנים אלונה, על תהליך הפקת אלבום תוך כדי שהוא קולע לסל.

בשנת 1974 הוציא את השיר "סע לאט", כשבאחד מהבתים הוא מתייחס לקבוצתו האהודה כשהוא שר: "צבי אומר שקר לו בראש, תסגור איזה חלון ואני חושב הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם תלב. סע לאט, סע לאט".

אושיסקין ההרוס (צילום: אילן קוסטיקה מתוך ויקימדיה)

ב-28 באוגוסט 1982 נערך באוסישקין האולם המיתולוגי של הפועל תל אביב בכדורסל שנחנך שנתיים קודם, משחק ידידות ופרידה מאחד משחקניה הגדולים בכל הזמנים בארי לייבוביץ'. במשחק ניצחה מילאנו 88:79, לאחר המשחק איינשטיין השתתף במסיבות פרידה לעומק הלילה. בדרך חזרה הביתה נכנס איינשטין לתאונה קשה עם אוטובוס, בתאונה נהרגה ידידתו רבקה רובינשטיין, ידידתו שלימים תהפוך לאשתו סימה אליהו נפצעה קשה וכך גם נורית בורשטיין הנהגת.

 אריק איינשטיין מקדיש שיר לקבוצתו האהובה

לאריק נקרעה הרשתית מה שגרם לו לקוצר הראייה שלו להחמיר והוא לא הצליח לראות טוב עד יום מותו, לימים סגר מעגל מצמרר כשנפגש עם אותו נהג אוטובוס שסחב אתו גם את הטראומה כל חייו. השניים נפגשו בבית קפה בתל אביב, אך לא דיברו על התאונה.

עיקר הפגיעה מהתאונה היה נפשי, כשמאז התאונה מיעט לצאת מבית והפסיק להתראיין כמעט לחלוטין. להתראיין הוא הפסיק אבל לשיר הוא המשיך וגם לאהוב ספורט. ב-1990 הוא הוציא את השיר "ואלה שמות", שם שר את שמות כל שחקני המונדיאל באותה שנה, כשהוא מוסיף של שמות של שחקנים ישראלים רבים בעיקר שחקני הפועל תל אביב, עם אזכור מיוחד לשוער האגדי של האדומים יעקב חודורוב.

חודורוב בנבחרת ישראל, קיבל הקדשה מיוחדת(צילום: מתוך ויקימדיה)

ב-1993 הוציא את השיר הראשון שמוקדש כולו להפועל תל אביב כשכתב שיר על המנגינה של השיר האיטלקי Azzurro, השיר מסתיים בשורות: "גם כשהלך לכדורגל הוא לא חיפש לו רק ניצחון, ובהתלהבות של עגל ויתר על שקט וביטחון, ועד היום הוא עם הדגל ועם הצבע הלא נכון. אמרו לו שהחולצה האדומה זאת לא מציאה אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה אין יציאה אמרו לו שיהיה כבר מעשי רמזו לו שיתגבר אז הוא לא למד שום לקח ואין לו שכל גם להצטער".

"אין מי שישיר לנו יותר"

בעונת 1999/2000 זכתה הפועל תל אביב בדאבל עם זכייה באליפות וגביע, לכבוד החגיגה הוא הקדיש שוב שיר לקבוצתו האהובה בשם "אדומה שלי" כשמילות הפזמון היו: "אהובה שלי, אדומה שלי, את האור שבחיי, נשמה שלי, הקבוצה שלי, הפועל תל אביב, משוש חיי". ב-2006 כתב שיר הומריסטי על החטאת פנדל בשם: "אחד עשר מטר".

קברו של אריק איינשטיין עם צעיף של הפועל תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

ב-2008 שבר את ההתנזרות מהתקשורת לטובת המאבק בהריסת אוסישקין, אולמה של הפועל תל אביב בכדורסל. אחרי ההריסה התראיין שוב ואמר: "כאב לי מאוד שהרסו את אוסישקין,  בעצבות כנה, בכיתי מבפנים" כשהוקמה הפועל אוסישקין עליה כבר כתבנו כאן, נרשם כחבר העמותה למרות שלא הגיע למשחקים מאז התאונה. בצעד סמלי הוא היה החבר ה-1,000 של העמותה.

ב-26 בנובמבר 2013 בגיל 74  נפטר איינשטיין באיכילוב, לאחר שהתגלתה בגופו מפרצת באבי העורקים, שהובילה לדימום פנימי כבד.  מנהל בית החולים, פרופסור גבי ברבש, יצא לתקשורת ואמר: "אין מי שישיר לנו יותר". גם אחרי מותו המשיך הקשר שלו לספורט כשהפועל כפר סבא בכדורסל קראה לאולמה הביתי על שמו. עד היום במשחקי הבית הפועל תל אביב משמיעה את שיריו על הקבוצה.