הסטנדפיסטית רביטל ויטלזון- יעקבס, רגשה נשים רבות כשכתבה מכתב פתוח לפסיכולוגית העתידית של ילדיה בו היא מספרת מה עבר עליה בתקופה המשוגעת שבה אנחנו נמצאים ומבקשת ללמד עליה זכות.

וכך היא פותחת: "לפסיכולוגית של הילדים שלי בעוד עשר שנים שלום, כשתגיעי איתם למפגש: ״אמא הכי דפקה אותנו במלחמה״ אני רוצה שתדעי כמה דברים.

"אם זה היה תלוי בי הייתי מכניסה את כולם לממ"ד עד שנגמר"

ופה רביטל פורסת את ההתמודדות של כל אמא במלחמה: "תביני שאם זה היה תלוי בי, אם זה היה תלוי באינסטיקטים שלי, הייתי מכניסה את כל הילדים מהדקה הראשונה לממ"ד חשוך ולא יוצאת ממנו עד שזה נגמר. אם זה היה תלוי בי הייתי עוברת איתם חדר חדר שיח שיח ומסבירה להם איפה הכי כדאי להתחבא. אם זה היה תלוי בי היינו עושים טסטים על כמה זמן הם יכולים להיות בשקט. אם זה היה תלוי בי הם לא היו יוצאים מהבית, לא פוגשים חברים, לא היו הולכים למתווה בית ספר".

"זה מה שנהיה ממני משוגעת!"

רביטל מציירת את מה שיתארו ילדיה בעתיד על התקופה המשוגעת בה אנו נמצאים ומלמדת זכות על האימהות "הם יגידו לך ששכבתי בספה, שבכיתי. אם לא הייתי אוספת את עצמי בשבילם לא הייתי יוצאת מהמיטה, לא הייתי יוצאת מהפיג׳מה, לא הייתי מדליקה אור בבית. אם לא הייתי אוספת את עצמי בשבילם הם לא היו רק רואים אותי בוכה, הם היו רואים אותי צורחת. כמו משוגעת, כי זה מה שנהיה ממני משוגעת!!!!!!!"

ויטלזון מתארת בכמה כח נשים היום פועלות "אם לא הייתי נושכת שפתיים וחושקת שיניים כשהייתי מאפשרת להם ללכת לחברים הייתי יושבת מחוץ לבית של החברים, כשהייתי מאפשרת להם ללכת לבית ספר הייתי יושבת ברכב מחוץ לשער עם גז מדמיע עד שהיו מזמינים לי את הכיתת כוננות. אם לא הייתי מתאמצת בכל הכח, המקרר היה ריק, הכביסה היתה נשארת בארון, לא היה נייר טואלט כי הכל בוזבז על הדמעות שליי".

"עשיתי יותר טוב מההכי טוב שאני יכולה"

לבסוף היא מבקשת שתלמדעל האימהות של היום זכות "אז תקשיבי לי טוב, אם אחד או אחת מהחוצפנים האלו מתחיל להעביר עליי ביקורת – תהיי בעדי. תגידי להם שכאב לי לנשום, שכל כמה שעות התלבטתי אם יש לי התקף לב ואני צריכה לנסוע לבית חולים. אחרי שתכילי את הביוב שהם מנקזים עליי ותתקפי ותנרמלי וכל המילים שלכם את תסבירי להם שלא רק שעשיתי את הכי טוב שאני יכולה, אלא שכל יום עשיתי יותר מההכי טוב שאני יכולה"

ומסיימת "תהיי בעדי, ואל תשכחי מי משלם לך ביי"