צרפת פרסמה לאחרונה האחרונה הודעה ביקורתית על אישור החוק לביטול עילת הסבירות, אליה הצטרפו גם בריטניה וגרמניה ולפיה, בהיעדר הסכמה רחבה, החוק מגביל את זכויותיו של בית המשפט העליון ומתרחק מרוח הקונצנזוס.

הצהרות בעלות הברית, שבאו בעקבות הצהרות בעלת ברית אחרת, היישר מהבית הלבן, מעלות תהיה שמא לא הקפידו ליטול קורה מבין עיניהם, בהתחשב בקורה במדינותיהם באותו עניין?

ברק פועל לסיכול החקיקה

אך בטרם נבחן את מה שקורה במדינות בעלות הברית, נראה על מה בעצם סוערות וגועשות הרוחות בישראל, לשאלת עצמאותו של בית המשפט. כבוד השופט אהרון ברק, מי שיהיה נשיא בית המשפט העליון, הנתפס בעיני הציבור כמחולל ההפיכה האקטיביסטית בבית המשפט, אמר: "אין לו לשופט לא חֶרֶב ולא ארנק. כל [מה] שיש לו […] הם עצמאותו ואי תלותו".

ברק התבסס באמירתו על עיקרון אי ביטול החלטות בית המשפט, לפיו אין לאף אדם או גוף מחוץ לבית המשפט הסמכות לבטל פסק דין של בית המשפט. ברק לבטח היה מודע להמשכו של אותו העיקרון, המאפשר לרשות המחוקקת לשנות את חוקי המדינה, או אז, בית המשפט צריך לפעול לפי החוקים החדשים. לכן הוא פועל נמרצות לסכל חקיקה הנוגעת בקודש הקודשים בעניין והוא עצמאות בית המשפט.

עיקרון עליונות החוק, שפסק המחוקק ע"מ שהחלטות של השופט יהיו אובייקטיביות ועליו נשען ברק בקביעתו, מבטיח ששום אדם או גוף שלטוני, אפילו החשוב ביותר, לא יכול לתת הוראות לשופט. אך גם כאן, מרשה לעצמו ברק להתעלם ממרכיב נוסף של עיקרון זה והוא שבית המשפט צריך לציית אך ורק לחוקי המדינה.

המחלוקת היא בשאלת האיזון בין האקטיביסטים לשמרנים

"חרוזי רעל" כינה ברק את הממשלה המבקשת להחזיר עטרה ליושנה ולבטל את כל אותן החלטות שהתקבעו מכוח הפסיקה ולא מכוח החקיקה ולהבטיח את הפרדת הרשויות. מבחינתו, "מוטב שיעמידו אותו מול כיתת יורים" ולא יגעו בסעיף העוסק בוועדה לבחירת שופטים.

חשוב שנדע כי על פי המופיע בנוסח החוק, מי שמרכיב את הוועדה הממנה שופטים ומקדמת אותם בדרגות המשפט הם אנשי מקצוע. קרי, שופטים ועורכי דין, לצד מיעוט של נציגי ציבור, שרים וחברי כנסת.

אולם ברק לא יכול לטעון כי במינוי השופטים בהנהגתו, הקפידו לקדם שופטים על סמך המקצועיות שלהם כשופטים ולא סמך הקשרים האישיים שלהם או הדעה הפוליטית שלהם, כפי שהמחוקק קבע.

אהרון ברק (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ברק, כמו המקדמים והתומכים בגישה האקטיביסטית שהוביל, ביקש להעמיד את המחלוקת סביב מינוי השופטים בשאלת מקומם של בני עדות שונות בוועדה, כפי שהתייחס לעניין היעדר מרוקאים בבית המשפט העליון. אך למעשה המחלוקת, לבד מבחירת קרובים ומקורבים, היא בשאלת האיזון בין האקטיביסטים לשמרנים בשפיטה.

כל ניסיון למנות שופטים שמרנים, נדחה ברגל גסה, מה שעורר דאגה על היעדר גיוון דעות והתיישרות לעמדה אחת של העומד בראש בית המשפט העליון.

בעוד בארצות הברית, החתירה לאיזון בית המשפט העליון היא בין השמרנים לליברליים וכך גם השקפת העולם של בית המשפט מעוצבת בציר זה, אצלנו, הבחירה היא בין שני הקטבים. שמרנות מחד ואקטיביזם מאידך.

מי הפסיד? אמון הציבור בבית המשפט האמריקאי

הצביעות של הממשל בארצות הברית, בביקורת שלו כלפי קידום הרפורמה, אינה חפה ממניעים זרים. האם הרכב בית המשפט הוא שמפריע לממשל או הרכב הממשלה, אותה הוא כינה כימנית ומסוכנת?

הרי, גם בית המשפט העליון בארה"ב, שמינוי השופטים בו נעשה ע"י הנשיא עצמו, בעצת הסנאט ובאישורו, עבר מהפכה שמרנית כדי להבטיח את האיזון בין השמרנים לליברליים.

בית המשפט העליון בוושינגטון (צילום: shutterstock)

עודנו זוכרים את הסערה בשנת 2000 סביב השאלה: האם להמשיך לספור את קולות מדינת פלורידה או לקבוע את תוצאת הבחירות עד לשלב זה עד כי, משהרוב השמרני קבע להפסיק את הספירה ולהכריז את תוצאת הבחירות, אמר השופט הליברלי סטיבנס: "אין אנו יודעים מי ניצח בבחירות, אך אנו יודעים מי הפסיד: אמון הציבור בבית המשפט כבורר נטול פניות בענייניה של האומה", מה שמציג את החלטת השופטים כהחלטה פוליטית.

בית המשפט אינו חף מעמדות פוליטיות

ואצלינו? לאמיר תיבון, עיתונאי בעיתון 'הארץ', היה חשוב להוסיף להודעת צרפת את המשפט: 'חרף קולות המחאה החזקים'. ללמדך, שבית המשפט העליון בישראל לא באמת עצמאי בהחלטותיו, או לפחות, אינו חף מעמדות פוליטיות בקבלתן.

יחסי התן וקח להם אנו עדים בין בית המשפט העליון, לחבריו הפוליטיים המתרוצצים ברחובות במעבר מהפגנה להפגנה, שאינם עוד בגדר סוד. ברק שולח את חבריו לצאת לרחובות להפגין, כדי להבטיח שמשנתו האקטיביסטית , תמשיך להישמר והוא מנגד צריך להחזיר להם תמורה בפסיקותיו בעתירות המונחות לשולחנו, החוק לצמצום עילת הסבירות והחוק לנבצרות ראש הממשלה.

בית המשפט העליון (צילום: נתי שוחט/פלאש 90)

הם לא רק ניסחו והגישו את העתירות. הם גם עמדו באולפנים ודרשו לתקן את הטעות הקשה שעשה בהחלטה הנוראה בעיניהם שקיבל בית המשפט, לאפשר לנתניהו להגיש מועמדות לראשות הממשלה. לאמור: אתם סטיתם מהקו המיליטנטי של בית המשפט והבאתם עלינו שוב את נתניהו כראש הממשלה, אז כעת תתקנו, תדיחו אותו וישוב השקט למדינה.

דרישה החותרת להגעה למשבר חוקתי, המאפשר להם לזרוק לפח את קולותיו של הרוב הישראל, ולנהל את המדינה בעזרת בית המשט העליון, כשכל הזרועות הביצועיות של הממשלה, ובכללם, זרועות הביטחון, ינתקו את כוח סמכותם מהממשלה ויחברו אותה לראש התמנון של בג"ץ.

הקמת בית משפט חדש לחוקה

דומה, שבמקרה כזה של משבר חוקתי, טוב תעשה הממשלה, כשתקים בית משפט חדש לחוקה, בדמות זה שבצרפת. שם, המועצה החוקתית מתפקדת כבית משפט לחוקה ורק בסמכותה לפסוק בדבר חוקיות החוקים. כן, כן. גם בצרפת, תשעה חברים בוועדה. שלושה, מייצגים את בחירת הנשיא, שלושה ע"י יו"ר האספה הלאומית ושלושה ע"י יו"ר הסנאט, כשאת נשיא המועצה, ממנה הנשיא בעצמו.

בית משפט לחוקה, שיוקם, יעסוק בחקיקה של הרשות המחוקקת וכמו בצרפת, הממשלה תוכל להציג את החוק לבית המשפט לחוקה לעיון והתייחסות, עוד לפני חקיקתו, כדי למנוע פסילתו בהמשך. והכי חשוב, שזו תהיה מועצה מגוונת, המייצגת נאמנה את כלל החברה בישראל ברוח הקונצנזוס.

=

יהודית אוחנה היא מנחה פדגוגית ומובילה תהליכי פיתוח והעצמה במערכת החינוך.