כבר עשרה ימים שכוח ההרתעה של ישראל נמצא בשפל שלא נראה הרבה שנים.

אחרי חודשים של טרור שקט – יידוי אבנים מאסיבי בכבישי יו"ש, בקבוקי תבערה בירושלים וטפטוף של רקטות על בסיס שבועי בעזה, הגיע האירוע החמור של השנים האחרונות בדמות חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון.

זו לא רק היכולת המבצעית של החוליה, שעד עכשיו, עשרה ימים אחרי, צה"ל והשב"כ לא מצליחים לשים עליה יד, אלא יותר מזה התעוזה. לחטוף שלושה ישראלים מטרמפיאדה אחת באזור הנחשב "בטוח" ומוגן, מלמדת שחוליות המחבלים לא מפחדות יותר מישראל.

ולמה שיפחדו? מחבלים רוצחים סגן ניצב במשטרה בערב ליל הסדר, והחיים בחברון נמשכים כסדרם. בעפולה רוצח נער חייל באוטובוס וצעדי הענישה של ישראל הסתכמו בפרצוף כועס.

גם אירוע החטיפה משאיר 95% מהפלסטינים ביו"ש בשגרת חיים: ישראל מעדיפה טיפול כירורגי, בפינצטה, חס וחלילה לא לפגוע באוכלוסיה האזרחית. הבדיחה הכי גדולה הייתה החלטת הממשלה על ביטול הצפיה בשידורי המונדיאל למחבלים בבתי הכלא. טוב שלא דרשו מהם לעמוד בפינה.

ומה לומדים מכך הפלסטינים? שאפשר להמשיך ולהכות. רק הבוקר נתפס מחבל עם רימון באחד מישובי דרום חבל אשכול. בנס נמנע הפיגוע. בצפון – גורמים סוריים מצליחים לפגוע במיכלית של משרד הבטחון לרצוח נער ולפצוע קשה את אביו. התגובה של ישראל, טיפול נקודתי, כמה פגזים לעבר סוריה, תקיפה נקודתית של "תשתיות טרור" בעזה, ואפשר להמשיך הלאה.

את המומנטום להתקפה כבר איבדנו, במקום התגובה הרפה וה"מכילה" של צה"ל והממשלה רק גורמת לאבדן שאריות יכולת ההתרעה שלנו.

 ישראל צריכה להגיב כמו "הערס" השכונתי – כי ככה זה עובד במזרח התיכון ובייחוד מול אוכלוסיה ערבית. פגעו בך? תחזיק בכח ובעצמה, תלמד את האויב כי על כל פגיעה הוא ישלם מחיר כבד וכואב ולא באשראי אלא במזומן. במבצע חומת מגן פרקו טנקים כמה רחובות פלסטינים בשכם, ג'נין וטול כרם יחד עם תשתית הטרור. ההרתעה הזו החזיקה עשר שנים ועכשיו היא כבר איבדה את האפקט. זה הזמן להחזירו.

על ראש הממשלה ושר הבטחון לתת הוראה לצה"ל להתחיל להתפרע.