בין שאר מנהגי ל"ג בעומר כמו מדורה, תפוחי אדמה עטופים בנייר כסף ושירה בציבור, תוכלו למצוא גם מנהג נוסף ולא ממש ברור- צ'יזבטים.
הצ'יזבטים היו נפוצים בקרב בני המושבות וראשוני הפלמ"ח, והיו בנויים סביב סיטואציות מהווי תקופת המחתרות. כיום, סיפורי הצ'יזבטים מתאפיינים יותר בפן אימתי, קצרים ולעיתים גם נגמרים בפאנץ' משעשע ולא צפוי. מקור המילה צ'יזבט הוא במילה כִּדְ'בַּאת בערבית שפירושה כזבים, ולכן צ'יזבט הוא סיפור דמיוני עם עלילה מפוברקת.
הסיבה לקיום המנהג בל"ג בעומר לא ברורה, אבל אם אתם רוצים להמשיך ולהפחיד את החברים מסביב למדורה אבל אין לכם רעיונות, אספנו לכם פה מספר צ'יזבטים שיגרמו לחברים שלכם לא לעצום עין בלילה:
העיתונאי בבית הסוהר
עיתונאי אחד ערך תחקיר על בית סוהר שמור במיוחד. הוא עבר בכניסה בדיקה קפדנית ונכנס דרך שער ברזל כבד ודרך גדר תיל חשמלית. מנהל הכלא קיבל את פניו וערך לו סיור. קודם כל הוא הסביר לו שאי אפשר לצאת ולהיכנס ללא ליווי של צוות הסוהרים ושאף אסיר מעולם לא ברח מבית הכלא.
לאחר מכן הוא עבר איתו בין האגפים השונים, הראה לו את האסירים המסוכנים שהיו אזוקים תמיד, ולבסוף הוביל אותו לאגף השמור. הוא הראה לו שם אסיר שרירי במיוחד, מלא בצלקות וקעקועים, שעסק בניתוץ גושי בטון. המנהל הסביר שזה אסיר כל כך מסוכן וזו הדרך היחידה להעסיק אותו, אחרת הוא ישבור את השלשלאות שלו ויברח.
הם יצאו מהתא והמשיכו בסיור. פתאום נשמעה אזעקה ומנהל בית הכלא הסביר לעיתונאי שיש מקרה חירום והוא חייב לרוץ, ואמר לו שלא ידאג, הוא מוגן. מנהל הכלא הלך, ופתאום העיתונאי הרגיש שמישהו מסתכל עליו. הוא ראה שזה האסיר המפחיד, המסוכן, המקועקע. הוא הפסיק לנתץ את הבטון והתחיל לשבור את הסורגים של התא שלו.
העיתונאי התחיל לרוץ, ושמע את האסיר צועק מאחוריו: "אני אתפוס אותך!!!". הוא שמע את האסיר רץ מאחוריו, ורץ הכי מהר שהוא היה מסוגל. הוא עבר מסדרון אחד, ועוד אחד, והרגיש שהאסיר הדביק את הפער. מדי פעם הוא שמע צעקה "לא תצליח לברוח! אני אתפוס אותך!".
הוא ראה שהשער החשמלי פתוח אבל מתחיל להסגר, והחליט לרוץ לכיוונו – עוד קצת והוא מתקרב לשומרים בחוץ! הם יוכלו להגן עליו!. בשארית כוחותיו הוא רץ אל השער, אבל הוא לא הספיק. השער נסגר והוא נותר בפנים. האסיר המסוכן נמצא חמישה מטרים אחריו.
"אני אתפוס אותך!" הוא צעק שוב. העיתונאי התכווץ בפחד וראה את חייו חולפים מול העיניים. הוא הרגיש מכה חזקה בכתף."תפסתי אותך! עכשיו תורך להיות התופס!"
דולי הבובה
ליום הולדתה קיבלה ויקטוריה הקטנה בובת חרסינה יפהפייה. "אני אקרא לה דולי" החליטה ויקטוריה "והיא תישן לידי בכל לילה". באמצע הלילה, מתוך חלום, שמעה ויקטוריה לחישה מתנגנת: "דולי יורדת מהמיטה, דולי פותחת את הדלת, דולי הולכת במסדרון".
בבוקר התעוררה ויקטוריה ומצאה את הבובה במסדרון. היא בטח שכחה שהניחה אותה שם, היא חשבה לעצמה. באותו הלילה היא הקפידה לכסות טוב־טוב את דולי ששכבה לידה, ונרדמה. באמצע הלילה היא שוב שמעה את השיר: "דולי מרימה את השמיכה, דולי יורדת מהמיטה, דולי פותחת את הדלת, דולי הולכת במסדרון".
ויקטוריה קמה ומצאה את הבובה במסדרון, תמימה כמו בובה. בערב למחרת ויקטוריה החליטה לברר את העניין. היא נעלה את ויקטוריה בתוך הארון, והלכה לישון. הבובה הייתה כל כך יפה והיא לא רצתה לוותר עליה. אבל שוב, באמצע הלילה, נשמעה הלחישה: "דולי פורצת את המנעול, דולי יוצאת מהארון, דולי פותחת את הדלת, דולי הולכת במסדרון, דולי נכנסת למטבח, דולי פותחת את המגירה".
בבוקר ויקטוריה מצאה את דולי יושבת בשלווה בתוך מגירת הסכו"ם, וזה כבר הפחיד אותה. היא לא סיפרה על זה לאף אחד, תלשה את ידיה ורגליה של הבובה והטמינה אותם בבור שחפרה בחורשה שמאחורי הבית. ויקטוריה נרגעה – היא השמידה את הבובה המוזרה והכל בסדר עכשיו.
אבל השמחה הייתה מוקדמת מדי, כי בלילה שוב התחיל הלחש: "דולי מחברת רגליים, דולי מחברת ידיים, דולי חופרת החוצה, דולי הולכת הביתה, דולי פותחת את הדלת, דולי נכנסת למטבח, דולי לוקחת סכין גדול, דולי עולה במדרגות, דולי הורגת את אבא, דולי הורגת את אמא…".
ויקטוריה התעוררה בצעקה ורצה לחדר ההורים. שלולית דם קידמה את פניה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. "…דולי הורגת אותך!"
שתי אצבעות
ילד אחד גדל במשפחה עשירה, הוא היה מאוד מפונק ולא עבד יום בחייו. אמו כתבה בצוואתה כי אחרי מותה היא מורישה את כל המיליונים שברשותה לבנה, ורק את שתי טבעות היהלום היקרות שעל ידיה היא מבקשת לקבור איתה.
לאחר מות האם היא נקברה עם טבעותיה ובנה ירש את המיליונים. הוא חי אורח חיים בזבזני ותוך כמה שנים כל כספו נגמר. הוא החליט לחפור את קברו של אמו ולקחת את טבעותיה, וכך היה. בלילה חשוך אחד הוא הגיע לבית הקברות וחפר את קברה של אמו. הוא פתח את הקבר ושם היא שכבה עם שתי טבעותיה על אצבעותיה.
הוא ניסה להוריד את הטבעות אך לא הצליח, הן ישבו חזק מדי על אצבעותיה, אז הוא חתך את אצבעותיה והוריד את הטבעות. הוא החזיר את האדמה לקבר והחל לנסוע חזרה מבית הקברות. הוא הרגיש רע עם עצמו, וכשראה אישה ענייה וזקנה עומדת לצד הכביש החלט לעצור לה ולקחת אותה בטרמפ.
לאחר כמה דקות נסיעה הבחין פתאום שחסרות לאישה שתי אצבעות. הוא שאל "גברתי, מה קרה לאצבעות שלך?", והיא ענתה לו "אתה לקחת אותן!!!"
מרשמלו ושוקולד: הקינוח שאתם חייבים להכין בל"ג בעומר
0
0
הצעיף
היה הייתה ילדה שתמיד כרכה סביב צווארה צעיף. חברה הטוב תמיד שאל אותה למה, והיא לא הסכימה לענות. גם כשהם עלו לכיתה א', הוא המשיך לשאול והיא לא ענתה. גם בקיץ, גם בחום – תמיד היא הייתה עם צעיף. הם עלו לחטיבה והוא המשיך לשאול אותה – למה את עם צעיף? והיא שתקה.
הם עלו לתיכון והוא שוב שאל – למה את עם צעיף? והיא עדיין שתקה. הם התחילו את האוניברסיטה והיא נשארה עם הצעיף. הוא המשיך לשאול והיא המשיכה לשתוק. הם סיימו את האוניברסיטה, והיא עדיין עם הצעיף. הם אפילו התחתנו, ואז הוא אמר לה שוב – "אנחנו נשואים עכשיו, את לא סומכת עליי? בבקשה תורידי את הצעיף. רק פעם אחת".
היא לא הסכימה, אבל הוא המשיך והמשיך לבקש. ביום ההולדת שלו הוא ביקש שוב, "פעם אחרונה, אני לא אבקש יותר. תורידי את הצעיף שלך, רק לשנייה". לבסוף היא הסכימה. הוא הוריד לה את הצעיף ו… נפל לה הראש!
הטיול של אבי
נערה צעירה הייתה מדריכה בצופים. יום אחד כשחזרה מטיול בדרום הייתה צריכה לנסוע באוטובוס ציבורי, המקום הפנוי היחיד היה ליד אישה מאוד מבוגרת וקצת מפחידה, עורה היה לבן ומקומט ושיערה היה כסוף, אך עיניה היו כחולות כמו של אישה צעירה.
הנערה התיישבה לידה וניסתה לא להביט בקשישה, אך כשמבטיהן נפגשו אמרה לה הקשישה "אני רואה שאת בצופים, כשני הייתי צעירה גם אני הייתי מדריכה בצופים, דרך אגב, שלום, קוראים לי יעל". הנערה ברכה לשלום את הקשישה והיא סיפרה לה "כשהייתי מדריכה היה ילד שמאוד אהבתי, קראו לו אבי אבל הוא כל הזמן היה מספר לי סיפורים מוזרים.
יום אחד, לפני הטיול הגדול של השנה, ראיתי שאבי לא היה ברשימות של מי שיוצא לטיול. החלטתי ללכת לביתו של אבי ולשאול אותו למה הוא לא מגיע. כשדפקתי בדלת פתחה לי אשה כבת 40 שהייתה אמו של אבי, שאלתי אותה למה אבי לא רוצה לבוא לטיול. היא אמרה שהוא דווקא מאוד רוצה, אבל היא זו שלא מרשה לו.
כששאלתי אותה למה, היא הראתה לי תמונה של גבר וילד, היא אמרה לי אלו הם בעלה ובנה ושהם מתו בטיול. אמרתי לה שאני מאוד מצטערת, ושהטיול בכלל לא מסוכן ולא קשה ואני אשמור על אבי בעצמי, והיא אמרה לי שהיא תרשה לו לצאת רק אם אני בעצמי אשמור עליו בכל רגע.
כשיצאנו לטיול שמרתי על אבי כל הזמן, אבל כשהגענו לקטע קשה לשנייה הסרתי את מבטי ממנו והוא נפל מהצוק. הייתי ממש בדיכאון, אבל אחרי שבוע החלטתי שאני חייבת ללכת לביתו של אבי.
הלכתי לשם ופגשתי את אמו, היא נראתה מבוגרת בהרבה, אמרתי לה "אני ממש מצטערת, באמת שאין לי מה להגיד" אבל היא רק צרחה עלי. " אני רק מקווה שכשתגיעי לגיל 25 את תרגישי כמוני – ותשתגעי!", וגרשה אותי. ממש ניסיתי לבקש סליחה ולהתנצל, אבל שום דבר לא עזר. אבל את ילדה חמודה, אין לך מה לדאוג, כי מה שמוזר בסיפור הזה זה שהיום אני בת 25, ואני עוד לא משוגעת!!!"
הרוח נושבת קרירה | השירון המלא למדורה בל"ג בעומר
1
0
הליצן
זוג הורים שכר בייביסיטר כדי שתשגיח על הילדים בערב, בזמן שהם יוצאים לארוחת ערב במסעדה. באמצע הסעודה, מתקשר האבא לבייביסיטר כדי לבדוק אם הכל בסדר, אם הילדים התקלחו, אכלו והם כבר נמצאים במיטותיהם. הבייביסיטר עונה שהכל בסדר והילדים כבר נמצאים עכשיו במיטותיהם והם בדרך להירדם.
היא שואלת את האבא האם זה בסדר שהיא תצפה בטלוויזיה בחדר השינה שלהם, והוא עונה זה בסדר. ואז היא שואלת "האם זה בסדר שאכסה את פסל הליצן שנמצא בחדר השינה שלכם בשמיכה, כי אני קצת פוחדת מליצנים?", "תפסי את הילדים וצאי מהבית, עכשיו!" עונה לה האב, "אין לנו פסל של ליצן בבית!"
האישה והכלב
מתחת לבית בקצה הרחוב גרה אשה. היא הייתה רווקה וגרה לבד בבית עם כלב גדול אותו היא מאוד אהבה. הוא היה ישן מתחת למיטתה, וכל פעם שהיא הייתה מפוחדת היא הייתה שמה את ידה מתחת למיטה, הכלב היה מלקק את ידה והיא הייתה נרגעת.
יום אחד היא ראתה בטלוויזיה שרוצח מטורף ברח מהכלא והוא מסתובב סמוך לעיר בה היא גרה, היא מאוד נבהלה ונתנה לכלב ללקק לה את היד. היא נרגעה מעט וניסתה להירדם אך שמעה רעש של טפטוף (תעשו רעש של טפטוף,'פק-פק', נסו להשמע דרמטיים ומפחידים). היא לא הצליחה להרדם, והרעש ('פק-פק') המשיך להישמע בבית כאילו הברז דולף.
היא קמה וחיפשה את מקור הרעש ('פק-פק'), היא בדקה בברז המטבח ('פק-פק'), היא בדקה את הברז באמבטיה ('פק-פק'), היא בדקה את הברז בשירותים ('פק-פק') אך לא הצליחה למצוא את מקום הרעש.
כשחזרה למטבח היה נדמה להשהרעש בוקע מהמקרר ('פק-פק') היא פתחה את המקרר וראתה את כלבה שחוט ואת דמו מטפטף, ואליו מוצמד פתק עם המילים "לא רק כלב יכול ללקק לך את היד!"
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים