"אני לא חושבת שאני צריכה להיות אובייקטיבית", מצהירה ליאת ברטוב-שדה, אשת תקשורת ומגישה בערוץ הכנסת. בפרק ה-3 של הפודקאסט "אוף דה רקורד" של אתר 'סרוגים', היא מפרקת את המיתוס העיתונאי הישן ומסבירה מדוע דווקא הוויתור על אשליית האובייקטיביות מאפשר לה להביא לקדמת הבמה סיפורים שנותרים בדרך כלל בחוץ.
"אני לא לוח חלק"
ברטוב-שדה לא מנסה להסתיר את זהותה: "אני גרה בתל אביב, אני פמיניסטית, אני אמא לשני ילדים... יש כל כך הרבה דברים שמכילים אותי, אין מצב שאני באה לסיטואציה ואני אובייקטיבית". במקום האובייקטיביות, היא מציבה רף של הגינות וסקרנות.
עבורה, הגינות פירושה לבוא לראיון – גם עם חברת כנסת שקיים ביניהן תהום אידיאולוגית – מתוך "הנחת כוונות טובות". "אני סקרנית על דעות שונות משלי, על עולמות שונים משלי", היא מסבירה. הסקרנות הזו היא שמובילה אותה לחפש את מה שהיא מכנה ה"ספוט" (הזרקור) שאף אחד לא מסתכל עליו.
החרדים שמשלמים את המחיר
הדוגמה המובהקת ביותר לסילוף התקשורתי, לטענתה, נמצאת בסיקור גיוס החרדים. ברטוב-שדה מצביעה על פער צורם: "יש פה סיפור שאף אחד לא מספר. יש שם את החרדים האלה, החבר'ה הצעירים האלה שבאו להתגייס, והתעכבו עליהם שנייה וחצי עם המצלמה, והם באו עם... הסיפור הוא לא החרדים שבאו להתגייס, אלא אלה שבאו להפגין נגדם".
לדבריה, התקשורת נוטה להתמקד בקיצון – באלו שצועקים "נמות ולא נתגייס" – וזונחת את הדרמה האנושית העמוקה באמת. "חשוב שנדע שאנחנו לא נלחמים בטחנות רוח. יש שם במגזר החרדי את הצעירים האלה שבאים להתגייס ומשלמים מחיר כנגד כל הכוחות האלה... ההוא שבא עם המשפחה בבית שמתנכלים לו, החבר'ה הצעירים החרדים שבאים להתגייס ומשלמים מחיר".
להפנות את הזרקור
ברטוב-שדה מאמינה שתפקיד התקשורת הוא להפסיק להדהד רק את הקולות המפלגים ולתת במה לתהליכים המורכבים שקורים בשטח. "זה ספוט שאני מחפשת להפנות אליו זרקור כל הזמן", היא אומרת, "ואז אני מגלה שיש מלא דמים (חיים/סיפורים) בחברה החרדית".
המסר שלה לעולם התקשורת ברור: הכנות לגבי העמדות האישיות של העיתונאי היא לא חיסרון, אלא כלי שמאפשר לו לגשת למרואיין בגובה העיניים, לוותר על הפרובוקציות הזולות, ולמצוא את "נקודות האור" והאומץ האישי שמתחבאים בתוך המחלוקות הכי בוערות בחברה הישראלית.
תגובות