הרשו לי לספר קצת על עצמי. שמי איתי, ואני מתגורר במזכרת בתיה עם משפחתי מזה כשלוש שנים וחצי. למדתי שנים רבות בישיבות ואף לימדתי בהן; זכיתי להקים ולהיות מעורב בבתי מדרש שונים, דתיים ולא-דתיים, תוך כדי לימודים אקדמיים; וכיום אני מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כאיש שמאל דתי – יש דבר כזה – תוצאות הבחירות היו עבורי מכה כפולה: הן הבהירו לי שמדינת ישראל שינתה את פניה, אולי לבלי שוב; והן הבהירו לי שהמרכיב היהודי בהגדרת המדינה הזו, הושחת מן היסוד. המחשבה על כך שבין האוחזים כעת בהגה יש אחד שלא רצה שאשתו תשכב בחדר לידה לצד נשים ערביות, ואחד שהורשע בעבר בחברות בארגון טרור יהודי, ואחד ש'סתם' הכניס לכיסו שוב ושוב מן הקופה הציבורית – ושלושתם, למרבה המבוכה, חובשים כיפה – עוררה בי תחושות של בושה ושל זעם. 

מאז הבחירות אני הולך לצערי בדרך כלל עם כובע, ולא עם כיפה, כי שוב אינני יכול עוד לשאת את ההשתייכות הסוציולוגית למגזר שלא עצר את הקיצוניים האלה בזמן. וכדי להתמודד עם הבושה, כדי להילחם את מלחמתה של המדינה, וגם את מלחמתה של תורה – תורה שהיא תורת חיים, ולא תורת שנאה; תורה של 'חביב אדם שנברא בצלם', ולא תורת נקמה – אני משתדל להיות מעורב במהלכים פוליטיים וציבוריים שונים שמטרתם לחולל שינוי בחברה שלנו, בתקוה שהעתיד של ילדי, של כולנו, יהיה טוב יותר; יהיה מקור לגאווה, ולא למבוכה.

מפגינים מול הכנסת, הבוקר (צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90)

אבל ההפגנה היום אינה מוקדשת באופן ישיר לגזענות, אלא למה שעתיד לאפשר אותה ולהפוך אותה ל'חוקית': הפגיעה האנושה, המכוונת, הצינית כל כך, במערכת המשפט. יש לומר ברורות: אתם יודעים למה נתניהו, לוין, רוטמן וסעדה רוצים להחליש את מערכת המשפט? אל תאמינו לשקרים שהם מספרים לכם על 'חיזוק הדמוקרטיה', או 'המשילות', או אהרן ברק ובית המשפט העליון. התשובה פשוטה הרבה יותר: התשובה היא, שהם לא רוצים צדק; הם לא רוצים צדק אמיתי, שבו כולם שווים בפני החוק; הם רוצים שהאפליה תהיה נורמטיבית; הם בזים למוסר הנביאים; והם רוצים לגזול את כרם נבות. היום נבות הוא פלסטיני, מחר הוא יהיה ערבי-ישראלי, ומחרתיים – אתם ואני.

בשבת האחרונה קראנו בתורה את פרשת יתרו. יתרו, חותן משה, מגיע לבקרו ממקום מושבו במדבר, רגע לפני מעמד הר סיני. הוא מתפעל התפעלות עצומה ממה שעבר על עם ישראל, עם עבדים שיצא זה עתה ממצרים ונודד כעת במדבר; אבל הוא גם רואה את משה כורע תחת הנטל. וכיון שבניגוד לממשלה החדשה, יתרו באמת דואג למשילות, הוא מציע למשה מתווה פשוט, וקורא לו למנות שופטים שיעזרו לו. 

מתווה יתרו מבוסס על שלושה עקרונות. את השניים הראשונים הוא קובע בעצמו: א. הוספת שופטים לטובת ייעול מערכת המשפט (בדומה להצעת הנשיא הרצוג), ו-ב. ביזור סמכויות, במקום ריכוז שלהן. את העקרון השלישי קובעת התורה עצמה, שממקמת את סיפור המפגש עם יתרו לפני המפגש עם הקדוש ברוך הוא בהר סיני; כאומרת, וזה סעיף ג: דרך ארץ קדמה לתורה; מערכת משפט צודקת וקשובה היא הבסיס שעליו ורק עליו יכולות להישען עשרת הדיברות, ובהן 'לא תרצח' ו'לא תגנוב'.

(צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90)

אלא שהממשלה הנוכחית לא רוצה להקשיב ליתרו; היא אוטמת את אוזניה מלשמוע את האמת. ומלבד זאת, יתרו, על פי הפשט, הוא הרי נוכרי. התורה מלמדת אותנו שיעור נפלא באהבת אדם באשר הוא אדם, באהבת הצדק, במשילות, במוסר. והשיעור הזה כולו נובע ממפגש עם נוכרי – בעוד ה'רב' של חלק מחברי הממשלה הנוכחית, שאיני רוצה אפילו להזכיר את שמו, כתב רק בסוף השבוע האחרון דברי בלע על כך שיש לשמוח במותם של עשרות אלפי טורקים וסורים! היש חילול השם גדול מזה? ה'רב' הזה, וחסידיו בממשלה – הם שכחו כבר מזמן מה זה להיות יהודים.

אבל אנחנו לא שכחנו. אנחנו לא שכחנו מה זה להיות יהודים, וגם לא מה זה להיות ישראלים ודמוקרטים. אנחנו נאבק – עבור כל יושבי הארץ הזו: יהודים וערבים, חילונים ודתיים, נשים וגברים, שמאלנים וימנים – כולם, כולם יהיו שווים לפני החוק. אנחנו נאבק עבור הארץ, וגם עבור היהדות. 

ולחברי וחברותי בציונות הדתית אני אומר: אי אפשר יותר לשבת על הגדר. הגיע הזמן להחליט: אתם בעד המוסר והצדק והתורה, או נגדם? זכרו: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. 

ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי הוא בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי עין-צורים, חוקר ספרות חז"ל, ומרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הדברים המובאים כאן נאמרו בהפגנת מחאה נגד המהפכה המשפטית, מזכרת בתיה, 13.02.2023.