בשנות הנעורים שלי, כשלמדתי בישיבת "אור עציון" בראשותו של הרב חיים דרוקמן ז"ל (שהלך השבוע לעולמו) הלכתי פעם או פעמיים לסרטים שלא לגמרי הולמים בחור ישיבה. מה שעשינו חברי ואני היה כמעט אוטומטי. הטמנו את הכיפות שלנו בכיסים ורק כך קנינו כרטיסים ונכנסנו לאולם. רק בחשיכה הרשנו לעצמנו להחזיר את הכיפות לראשים. למה עשינו את זה? בגלל החשש מחילול השם.

הרעיון של חילול השם נוגע לפגיעה בשמה הטוב של היהדות באמצעות מעשים בעולם. תמיד צובט לי לראות נאשמים שביום יום אינם חובשי כיפה, מעלים על ראשם כיפה בדיוני הארכות המעצר ובדיונים בבתי המשפט. זה הרי אמור להיות ממש הפוך.

בשבועות האחרונים, ככל שהצטברו ידיעות, כותרות וראיונות עם הסיעות שהרכיבו את "הציונות הדתית" בבחירות האחרונות, יותר ויותר ישראלים הרואים ביהדות נדבך מרכזי מזהותם, הרגישו מבוכה. שוחחתי עם חברות וחברים דתיים, גם כאלה שהצביעו לקואליציה הנכנסת, ורבים ראו בדברים חילול השם ממש.

אבי מעוז. אובססיביות תמוהה (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

חשוב לי לגעת בתחושה הזו ובמקורותיה, דווקא כאן, דווקא למצביעי ימין ששמחו על התוצאות בבחירות האחרונות. שכנראה שמחו הרבה פחות בשנה וחצי האחרונות, בעת כהונת קואליצית השינוי.

אנחנו בדמוקרטיה. קיימנו בחירות דמוקרטיות. חובה עלינו לזכור שלא מדובר במובן מאליו. רוב מדינות העולם אינן דמוקרטיות במלוא מובן המילה. למעשה, לפי המדד הדמוקרטי של האקונומיסט, רק 20 מדינות מסווגות כ"דמוקרטיה מלאה". ישראל אינה אחת מהן.

ועדיין, קיימנו בחירות חופשיות והתוצאות (למרות השוויון בין מצביעי גוש ביבי לגוש הנגדי) ברורות. קואליצית ה-64 קום תקום. כל ישראלי פטריוט צריך לאחל לה הצלחה מלאה. אני מתפלל שהקואליציה תביא לשגשוג חברתי וכלכלי, תדע לחבר את כל הקהילות, המגדרים והלאומים בישראל. תדע להביא ביטחון ולקדם שלום בתוך ישראל ועם שכנותיה. תשכיל לתקן את יחסי הכח והפערים הנוראיים בין מרכז ופריפריות.

ועדיין, החודשיים של גיבוש הקואליציה וההסכמים שלה הביאו למופעים של חילול השם גדול.

כאשר השרה המיועדת, אורית סטרוק, עם יו"ר ועדת חוקה המיועד שמחה רוטמן מתעקשים לאפשר לבעלי עסקים ורופאים שלא לשרת ישראלים אחרים בשל "אמונות דתיות", הלב נחרד. לא בכדי יצא הרב הראשי לישראל, דוד לאו, כנגד הזוועה הזו.

שמחה רוטמן. הלב נחרד (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

כמעט מאליהן צפות התמונות של שלטי "אין כניסה ליהודים וכלבים" לנגד עיני כל מי שמחובר להיסטוריה היהודית. כמובן שמדובר גם בצעד מפרק שסופו מי ישורנו וגם עתיד לפגוע בקהילות בשמן פועלים סטרוק ורוטמן, כאשר יהיו מי שיסרבו לתת שירות למתנחלים ולדתיים, למשל. עצוב שמי שמתהדרים בפטריוטיות הם האנשים שמפרקים את החברה הישראלית ומעודדים הפרטה אלימה שלה.

עוד דוגמאות? מרכיב אחר ברשימה הזו היא מפלגה שבשם השם מתעסקת באובססיביות תמוהה בדבר אחד בלבד: קהילת הלהט"ב. המפלגה הזו, המייצגת זרם שולי וקנאי בציונות הדתית, מקיימת מעקב ורשימות שחורות של ממש כנגד מרצים, אנשי תקשורת, שופטים ומנהיגים מתוך קהילת הלהט"ב.

היא ביקשה וגם קיבלה לידיה את הסמכות לפסול תכניות חינוכיות שנחשדות כ"ליברליות" מדי. זאת תוך טשטוש הזרמים הליברליים העמוקים שמפעמים ביהדות מיומה הראשון. מהמקרא שעומד כנגד הקרבת קורבנות אדם, התעמרות בגרים ובחלשים, עבדות, פגיעה בנשים ועוד. ודרך אינספור אמירות, מסורות ופסיקות ברוח זו.

אפשר להזכיר גם את הסיעה השלישית בחבורה שמבקשת לבטל את החוק שהוביל הליכוד ב1985 אחרי בחירתו של אבי תורת הגזע היהודית, הרב כהנא. היא מבקשת לאפשר למסיתים לגזענות להיות מחוקקים בכנסת ישראל. מה עוד? נסיון לבטל את סמכות הרמטכ"ל על הרב הצבאי הראשי ולהפוך אותו לשלוחה של הרבנות הראשית, הנשלטת בידי חרדים לא-ציונים. ועוד ועוד.

החשש של חברי הדתיים, ואני שותף לחשש זה, הוא שמדובר בגל עכור שיביא להעמקת הניכור, השנאה והריחוק מהיהדות.

ראשי מפלגות הקואליציה (צילום: יונתן זינדל, הדס פרוש ותומר נויברג – פלאש 90)

מי שמרים את ראשו ומבין את האחריות שלנו לעם היהודי כולו, רואה כיצד הרוב היהודי מעבר לים נבוך, מתרחק ומתבייש ממש מדמותה של היהדות הפוליטית בישראל, כפי שבאה לביטוי במפלגות הדתיות שמצטרפות לליכוד בקואליציה ובעיקר ב"הציונות הדתית". השימוש ביהדות ובציונות כקרדום להשחיר, לרמוס ולפגוע בקהילות שלמות: להט"בים, חילונים, ערבים, שמאלנים וכל מי שלא מתיישר, הוא חילול השם גדול בעולם.

יש רבים מאיתנו שייחלו לרגע בו ייפתר המשבר הפוליטי בישראל ולא משנה לאיזה צד. יציבות פוליטית שתאפשר אישור תקציב מדינה, התנהלות חקיקה ופעילות ועדות כנסת ורציפות שלטונית, הן מבורכות. רוח הדברים של הקואליציה הנכנסת מעיד על חוסר הפנמה של גודל האחריות. ועל כך שייתכן מאוד, עם כל הצער שבדבר, שלא מדובר בתחילת סופו של המשבר הפוליטי העמוק בתולדות ישראל אלא הפוך לגמרי, העמקה והסלמה שלו.

על מנת שזה לא יקרה צריכים כל מי שכבוד האדם, זכויות האדם, האנושיות והיהדות חשובים להם, לרדת מהגדר הנוחה. הסיסמה שצעקנו בימי מחאת 2011 "צאו מהמרפסת – המדינה קורסת" הופכת לקריאת התגייסות אמיתית. עכשיו.

אבי דבוש, מנכ"ל קול רבני לזכויות אדם ומייסד תנועת הפריפריות