מאז התבררו תוצאות הבחירות, ומפלגות גוש הימין הבינו כי ביכולתן להקים קואליציה, החלה להישמע קריאה חוזרת ונשנית לחקיקת "פסקת ההתגברות". ח"כ גפני מיהדות התורה דורש אותה, בצלאל סמוטריץ' הכניס את ההתגברות ללב תוכנית המשפט של מפלגתו, וח"כ אמסלם מהליכוד הבהיר כי בלעדיה לא תהיה קואליציה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

יריב לוין על פסקת ההתגברות (צילום: בנצי רובין, סרוגים)

מנגד, ברשתות החברתיות ובמדורי הדעות בעיתונות כבר נשמעו אזהרות מפני חיסול ההגנה על זכויות האדם בישראל אם תחוקק פסקת ההתגברות, מפני סופה של הפרדת הרשויות ואפילו מפני משבר חוקתי. אלא שהציבור, ברובו, כלל אינו מבין על מה המהומה. מהי "פסקת ההתגברות", מה תפקידה ומה ההבדל בין "רוב רגיל" ו"רוב של 61"? תשובות לשאלות אלו לדעתי יעזרו לעשות סדר בשיח הציבורי, ובעיקר להרגיע את החששות מחד, ואת ההתלהבות מפסקת ההתגברות מאידך.

 

כידוע עד לשנת 1995 הייתה הנחת המוצא במשפט הישראלי כי בית המשפט אינו יכול לבטל או לפסול חוקים של הכנסת. מאחר והכנסת היא זו שנבחרה ע"י הציבור, והיא זו שנתנה גם לבית המשפט את כוחו, יכול בית המשפט לפקח על הממשלה, ולפרש את חוקי הכנסת, אבל בשום אופן לא לבטלם. בשנת 1995 קבע נשיא בית המשפט אהרון ברק בפסק דין המכונה "בנק המזרחי" כי בית המשפט יכול לפסול חוקים, כאשר החוקים הללו עומדים בניגוד ל"חוקי יסוד" – כלומר חוק שכותרתו היא "חוק יסוד" גובר על חוק רגיל, ומכוחו יכול בית המשפט לפסול חוקים "רגילים".

מאז פסק הדין של בנק המזרחי פסל בית המשפט כ-20 חוקים וסעיפי חוק באופן מפורש, אולם גדל באופן אדיר מספרן של הצעות החוק שהכנסת רצתה לחוקק, אבל נמנעה מכך לאחר שהייעוץ המשפטי קבע שהן עלולות להיפסל על ידי בית המשפט.

לאור מה שראינו, "פסקת התגברות" היא פסקה המתווספת לחוק היסוד, ואשר מאפשרת לכנסת "להתגבר" על בית המשפט במקרה שבית המשפט מחליט לפסול חוקים שסותרים לדעתו את חוק היסוד. פסקה כזו הוכנסה לחוק יסוד: חופש העיסוק, ביוזמת ממשלתו של יצחק רבין, בהמלצתו של לא אחר מאשר נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. בפסקת ההתגברות הזו נעשה אפילו שימוש על ידי הכנסת על מנת להכשיר את החוק המונע ייבוא בשר טרף מחו"ל.

אבל כבר יש פסקת התגברות?

רגע, אם פסקת ההתגברות כבר קיימת, מה כל הרעש כעת סביבה? התשובה היא שפסקת ההתגברות הקיימת כיום מצומצמת מאוד, ונמצאת רק בחוק יסוד חופש העיסוק. בשאר חוקי היסוד, ובמיוחד בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עדיין אין פסקאות התגברות, ובית המשפט ממשיך להתגבר בהן על הכנסת, מבלי שלכנסת תהיה היכולת להגיב.

כעת מבקשת הכנסת לחוקק "פסקת התגברות" כללית, כזו שתקבע באופן גורף כי כל חוק שיפסול בית המשפט, תוכל הכנסת "להחיות" בהצבעה חוזרת, ובכך לקבוע כי לעמדתה הוא לא סותר את חוק היסוד, או שהוא חשוב מספיק על מנת לסתור את חוק היסוד.

מכאן נובעת גם השאלה איזה רוב יידרש בכנסת בשביל "להתגבר" על פסילה של בית המשפט? הרי חוק רגיל מחוקק ברוב רגיל – אפילו שניים נגד אחד. גם חוקי היסוד עצמם חוקקו ברוב קטן מאוד  – למשל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שחוקק ברוב של 32 נגד 24 ח"כים בלבד. גם פסילת חוקים נעשית על ידי בית המשפט ברוב רגיל – למעשה, ישנו סעיף חוק שנפסל על ידי שופט יחיד בבית משפט השלום!

אם כך, דרישת "רוב מיוחס" של 61 חברי כנסת בשביל להתגבר על הפסילה גם תהפוך את ההתגברות ללא פרקטית, מכיוון שמעט חברי קואליציה יוכלו לטרפד את ההתגברות, בעוד שחקיקת החוק מלכתחילה לא חייבה 61. בנוסף היא מעמידה את הכנסת בעמדת נחיתות מול בית המשפט, תוך קביעה שבית המשפט יכול לפסול חוק בכל רוב שהוא, אבל הכנסת צריכה רוב מיוחד בשביל להתגבר על בית המשפט.

עדיף להסדיר בחוק מאשר כאוס פוליטי

המצב הזה אינו ראוי ואינו רצוי. הכנסת היא המוסד שנבחר על ידי הציבור, שמחזיק באמון הציבור ושפועל באופן הגמיש ביותר לטובת הציבור. לבית המשפט תפקיד חשוב בשמירה על זכויות הפרט מפני הממשלה, אבל הוא לא אמור "להגן" על הציבור מפני עצמו. יותר מכך, הסיכוי ששופט אחד, או אפילו 15 שופטים, יטעו בהשלכות של פסק דינם, גדול בהרבה מהסיכוי ש-120 חברי כנסת יטעו ויפגעו בציבור. לכן, זכות המילה האחרונה חייבת להיות בידי הכנסת, שצריכה את היכולת להגיב לפסיקות בית המשפט באופן יעיל וגמיש.

כמובן, גם הזעקות בדבר "קץ הדמוקרטיה" והפגיעה בזכויות האדם מופרכות לאור מה שראינו. האם עד שנת 1995 מדינת ישראל לא הייתה דמוקרטית? האם עד אותה שנה הכנסת פגעה בזכויות אדם ובאזרחי ישראל? עצם הטענה מופרכת. הרי את חוקי היסוד עצמם חוקקה הכנסת, והיא גם יכולה לבטלם בכל רגע ברוב רגיל. פסקת התגברות היא למעשה כלי פרוצדורלי שנועד להסדיר את היחסים בין הכנסת לבית המשפט באופן כזה שלא יחייב ביטול של חוקי היסוד או שינויים תכופים בהם. יתר על כן, פסקת התגברות מוגבלת כבר קיימת בישראל למעלה מ-25 שנה, והכנסת עשתה בה שימוש מוגבל ביותר.

למעשה, דווקא מצד ימין ישנם מתנגדים לפסקת ההתגברות, בשל העובדה שהיא תעגן למעשה את זכותו של בית המשפט לפסול חוקים – זכות שבית המשפט לקח בעצמו, ושמוטלת בספק גדול על ידי משפטנים רבים. הביקורת הזו צודקת, אלא שלפעמים עדיף להיות חכם מצודק, ולאחר 27 שנות אנרכיה משפטית עדיף להסדיר את היחסים בחוק מסודר, גם אם שני הצדדים לא לחלוטין מרוצים ממנו, מאשר להישאר בכאוס פוליטי. פסקת התגברות רחבה, ברוב רגיל, אשר תסדיר את הדרך בה יוכל בג"ץ בלבד לפסול חוקים, תיתן למדינת ישראל יציבות משפטית שכל כך חסרה כאן כבר שלושה עשורים.

==

עו"ד זאב לב, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה