מערכת הבחירות לכנסת ה-25 מבליטה תופעה שרווחת בשמאל מאז ומעולם. זוהי האמפטיה והסימפטיה לערבים, בייחוד אם הם אנטישמיים, מחד גיסא, והיבדלות והחרמה של יהודים מאידך גיסא. ההסבר הפשוט והמוכר לניכור זה הוא המושג "שנאה עצמית".

בספרו, "סינדרום אוסלו", מסביר הפסיכיאטר קנת לוין כי שנאה שכזו נוצרת "בקרב אוכלוסייתן של מדינות קטנות הנתונות במצור מתמשך, יש כמעט תמיד חלקים המאמצים את תוכן ההאשמות שאויביהן מטיחים בהם… מתוך תקווה שאם יצייתו לדרישות המובלעות בהן ויתקנו את דרכן, יונח להם".

לוין מוסיף וכותב שתפיסה זו אופיינית ל"קהילות מיעוט שסביבת הרוב דוחקת אותן לשוליים, מכפישה ותוקפת,…"

נראה אפוא שבשמאל הישראלי התפתחה תחושת נרדפות, שאותה הביאו אבותיו המייסדים מאירופה. לנוכח ההבנה שהסכסוך הערבי־יהודי לא יסתיים בקרוב התעצמה התחושה ואף החריפה.

אנשי השמאל, שמחשיבים עצמם כהתגלמות האדם המשכיל, הגיעו למסקנה שהמחנה הלאומי מסורתי הוא המחסום בינו לבין התגשמות החלום של השלום עלי אדמות.

הסבר אחר להחרמה הוא הקנאה והתסכול. בספרו, "מעשר ראשון", ניתח ישראל אלדד את הטבח שבוצע בחיילי האצ"ל שהיו על ספינת הנשק אלטלנה, כך: "הייתה זו כאילו התפרקות כל יצרי השנאה שנצטברו בדמיהם מזה שנים. שנאה למתחרה הרציני היחידי שקם על שלטונם… שנאה למי שעשה ללעג את מה שהם ראו בזה גבורה רבה… שנאת כלבים לזאבים…"

"אלטלנה" עולה בלהבות ליד חופי תל אביב. "הייתה זו כאילו התפרקות כל יצרי השנאה שנצטברו בדמיהם מזה שנים" (צילום: נחלת הכלל)

באופן מחריד גם ה־13 ליוני 2021 ,יום השבעת ממשלת "השינוי", עולה מתוך המשך דבריו של אלדד כמו נבואת חורבן; "נצטברו נצטברו ענני השנאה במשך שנים רבות… עד שעלו לשלטון בכוח לבנו הטוב ושכלנו הרע, והנה נזדמן להם לפרק בבת אחת את כל עומס השנאה הזו, את כל נטל היצרים האלה הדחויים,…"

הסבר נוסף לקרבה בין השמאל לערבים נובע מדפוס הפעולה הדומה שלהם הנגזר מהדמיון שיש בין האידיאולוגיות. האסלאם והקומוניזם. בשתי תנועות אלה אין מקום לאינדיבידואל אלא רק לכלל. הפרט הוא בסה"כ שמן בגלגלי המהפכה. התנועה האסלאמית, השואפת להשית על העולם את חוקיה לפי חזון דאר אל אסלאם. והתנועה הקומוניסטית, החותרת ליצור עולם חדש שוויוני ללא מעמדות. הלאומיות והמסורת הן מכשול בדרך להגשמת האוטופיה הקומוניסטית, ולכן הן נתונות תחת מתקפה בממשלה הנוכחית.

על דפוס הפעולה הערבי ניתן ללמוד מפרופ' יהושפט הרכבי אשר בספרו "עמדת הערבים בסכסוך ישראל־ערב" דן בעיקרון "ההשלכה" הלקוח מעולם הפסיכולוגיה. הרכבי מצטט הוגה דעות סורי הקובע כי " 'צריך שיהיה ברור לדעת הערבית ולנשמה הערבית כי הסכנה הציונית היא הסכנה הגדולה ביותר לישות הערבים' ".

הרכבי מסביר את ההיגיון הנמצא בבסיס דברי ההוגה הסורי כך: "מאחר שהקונפליקט הוא מלחמת קיום מוצדק יעד החיסול… חיסול היריב הוא כורח החיים להבטחת הקיום העצמי. יתכן גם שבהצגת מטרת החיסול כהדדית פועל [אצל הערבים] מנגנון פסיכולוגי של 'השלכה' (פרוייקציה) היינו [הערבים] מיחסים לישראל את מטרתם".

באסלאם ובקומוניזם אין מקום לאינדיבידואל אלא רק לכלל. הפרט הוא בסה"כ שמן בגלגלי המהפכה. קרל מרקס, מאבות הקומוניזם (צילום: שאטרסטוק)

בדפוס ה"השלכה" המובנה בשמאל ניתן להבחין בנקל. הממשלה הנוכחית התעלתה על כל מה שהיה מוכר ונפוץ בימי שלטון השמאל, מראשית ימיה של ההסתדרות הציונית ועד לממשלות ישראל שכיהנו בין 1948 ל־1977. קצרה היריעה מלחזור ולהזכיר את האשמות שמטיחים חברי ממשלת השמאל האחרונה בימין, האשמות שהן למעשה תמונת ראי למעשי הממשלה הזאת. ניתן לציין למשל את העובדה שהקואליציה, המושתתת על החרמת רוב העם היהודי, מאשימה את המוחרמים בהסתה.

כדאי גם לשים לב למה שהתרחש השבוע ב'וועידת המשפט של לשכת עורכי הדין' בתל-אביב, כאשר הגבולות בין הממשלה לבית משפט העליון היטשטשו. שיתוף הפעולה בין ראש הממשלה לנשיאת בית המשפט העליון בכנס, נראה חלק ממסע הבחירות של מחנה השמאל. אבל הימין, הוא שהועלה על המוקד באותו כנס כמי שזומם להשתלט על מערכת המשפט.

דוגמה אחרת ל"השלכה" הופיעה בשבועון התנועה הקיבוצית "זמן קיבוץ" מתאריך 8.9.22. במאמר דעה שפורסם נכתב כי "הפריפריה ברובה הצביעה לימין…זאת פריפריה שמופלת לרעה כבר עשרות שנים על־ידי ממשלות הימין בכל תחומי החיים: חינוך ותרבות, בריאות, תחבורה תעסוקה ועוד".

ללא עקרון ה"השלכה" קשה להסביר משפט מופרך שכזה המנותק מהמציאות. כל מה שכתוב בו, לגבי ההזנחה בפריפריה, היה נכון עד שהגיע המחנה הלאומי לשלטון. אבל העובדות לא מצליחות לחדור מבעד לתודעה הכוזבת.

על השאלה מדוע דווקא בשתי קבוצות אלה, הערבים והשמאל, בולט ושולט עקרון ה"השלכה" ניתן למצוא תשובה מתוך ספרו של הרכבי: "ככל שמערכת האמונה סגורה וקשיחה, וככל שדימוי היריב קשור בחוויות רגשיות וגורם להן,… מנגנוני ההשלכה… פעילים יותר, ונדחה כל תוכן הסותר את המטרה… ביצירת דימוי האויב אין האדם רק בורר, דוחה ודוחק, אלא הדימוי השלילי הוא תולדת פעילות אינטלקטואלית עוינת,… התכונות המיוחסות לאויב… מוסיפים עליהן נופך של הסבר, פרשנות ואידיאולוגיה".

המחשבה והתפיסה הפרימיטיבית של השמאל בישראל, המשתקפת מניתוח זה ומהתבוננות במצעד האיוולת שבו הוא פוסע, אמורה להדאיג את אלו שזוכים ממנו לחיבוק ולהכרה.

במלים אחרות, איש המחנה הלאומי אשר זוכה למחמאות מהשמאל צריך לראות בכך עלבון. ולהיפך, מי שמוכפש ע"י השמאל יכול להיות גאה בעצמו. דברים אלה נוגעים לא רק לפוליטיקאים, אלא גם לאנשי תקשורת המתהדרים בנוצות של המחנה הלאומי.

ד"ר יהודה שלם הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי וכלכלי ומחבר הספר "עוז לתמורה- עמוס עוז מכשף השבט".