הרב רוזן נולד בפולין. משפחתו הצליחה להינצל מן השואה באמצעות בריחה לרוסיה,  לסיביר. במהלך הבריחה נפטרה אחת הבנות. משם הצליחו ההורים לשלוח את בנם ובתם  לטהרן  ומשם הועלו לארץ ישראל. לאחר המלחמה חזרה המשפחה וב"ה התאחדה.

בארץ הגיע הרב בראשית דרכו לישיבת "כפר הרואה" ושם החל לימודיו אצל הרב יעקב כלאב זצ"ל (הרב סיפר שפעם מצא את ספר "חובת התלמידים" והלימוד בו מאוד השפיע עליו בגיל זה).  לקראת סיום לימודם בישיבה נסעו מספר תלמידים להתייעץ עם החזו"א באיזו ישיבה להמשיך ללמוד.

החזו"א המליץ ללכת לישיבת "חברון" – במקביל פנה הרב צבי יהודה לרב כלאב ואמר לו שמצב ישיבת מרן הראיה קוק זצ"ל נחלש מאוד וכי יש פחות ממניין תלמידים וביקשו להגיע עם תלמידיו לפחות לסדר אחד לישיבה. הקבוצה החליטה שהולכים למרכז הרב כפי בקשת הרצי"ה. בעצם משלב זה החלה הישיבה שוב לצמוח ולגדול, כאשר הרב רוזן היה מראשוני התלמידים ומהגרעין הראשון שהקימו את הישיבה מחדש אחרי פטירת מרן הרב.

הרב רוזן השתדל להצטנע מאוד אולם היה צינור לתלמידים רבים מאד רבים שלמדו אצלו וממנו במהלך עשרות השנים האחרונות ובנו ישיבות ומפעלים גדולים וחשובים בהדרכתו  והמשיכו לכל אורך השנים לקבל ממנו עצות והכוונות.

מו"ר הרב רוזן זצ"ל היה נוהג להביא פעמים רבות את דברי אור החיים הקדוש והנצי"ב על כך שפיזור ישראל בגלות בכל העולם נועד כדי להאיר מאורן של ישראל לכל הגויים. כשזוכים ישראל הם יכולים להשפיע השפעה זו מהארץ לכל העולם וזאת מבלי צורך בפיזור.

כך כשהרב חי זכינו לאור גדול ומיוחד ותורה מיוחדת אותה הקרין ולימד הרב עצמו ועכשוו אחרי פטירתו נוכל לזכות לאורו באמצעות  קיבוץ הדברים הרבים שאמר, כתב ולימד ומצויים אצל תלמידיו הרבים.

מעט דברים והנהגות שזכינו לספוג מהרב:

א. תפילתו של הרב הייתה בנחת ונעימות מיוחדת, כאשר בכל ברכה היה מאט מעט  אחרי המילים "ברוך אתה" ושוב עוצר מעט אחרי הזכרת ה' וכן אחרי אלוקינו. למדנו וראינו מהי תשומת הלב וכובד הראש הנצרכת כאשר אדם מברך ברכות.

ב. לא רוצה פרוטקציות הרב היה אומר: "צדיקים אין ה' מביא תקלה על ידם" .אם אדם נזהר אז רגלי חסידיו ישמור .סיפר-  "פעם רצו להקדים אותי בניתוח, דרך פרוטקציה וסירבתי, על חשבון מישהו אחר??- אסור , אני לא רוצה את זה. זה מוסיף לי בריאות שזה לא בא על חשבון מישהו אחר. אדם צריך לדעת את המקום שלו והזמן שלו – לדעת שאני בזמן שלי זה מוסיף לי בריאות, לא רוצה פרוטקציות"

ג. השמחה הרב  דיבר רבות על השמחה ומעלתה הגדולה ושהשמחה היא מוסיפה כוח ובריאות אמיתית לאדם. אמר הרב: הרמב"ם כתב "עבדו את ה' בשמחה מצוה גדולה היא". חשבתי לפרש בשני פירושים: א. מצוה חשובה.  ב. מצוה קשה זה לא כל כך קל להגיע לכך".

עצבות זו לא עבירה

הרב היה חוזר פעמים רבות על דברי הרבי מקוצק: עצבות זו לא עבירה, אבל מה שעצבות מביאה אפילו עבירות גדולות אינן מביאות. והרב הוסיף "בעצבות – אדם הולך לישון אבל מרירות או צער – אדם הולך ללמוד, לעשות ולהשתדל לעשות.

ד. הכנסת האורחים של הרב: בשבתות היה שיעור בביתו של הרב, השיעור היה  מתקיים לאחר תפילת ותיקין בישיבה, לאחר מכן הייתה חבורה הולכת עם הרב לביתו ולפני השיעור היה קידוש, בחורף הרב בעצמו היה הולך ומכין לכל אחד מהנוכחים כוס תה חם – עשרים כוסות.  מי שהיה נכנס קצת מאוחר היה מנסה להיכנס בשקט, בלי שהרב ישים לב, אך כאשר הרב היה שם לב,  קודם כל היה מקבלו ב"שבת שלום ומה שלומך?" ואז היה שולח אותו למטבח לעשות קידוש.

פעם כשהגענו לרב עם תלמידים לשיעור, באמצע שבוע, התנצל הרב שלא קנה כיבוד, אמרנו לרב שבאנו לשיעור ואין צורך בכיבוד, אך הרב הוציא שטר  ושלח את אחד התלמידים לקנות כיבוד במכולת הסמוכה לביתו, התלמיד חזר עם עוגה, שתיה וחבילת במבה גדולה, הרב ראה זאת ושאלו בתמיהה "וכי זה יספיק לכולם"? אני מבקש שתקנה לכל אחד מן התלמידים  חבילה גדולה ושוב נשלח התלמיד למכולת.

ה. היחס לכל אדם- בסיום כל שיעור בביתו, לא היה יוצא תלמיד בלי שעבר אצל הרב ויאמר לו שלום ואז הרב היה מתעניין בכל אחד, מי שלא הכירו שאל אותו למקומו ולימודיו ומי שהכירו מכבר היה שואל על מצבו ואפילו על קרובי משפחתו שאת רובם הכיר מהסיפורים והתעניינותו הקודמת. כך מתוך מאור פנים מיוחד זה היה מסתיים השיעור. הרב הדגיש שחשוב בישיבה לשים לב לכל אחד ובפרט לבחורים שהם יותר מופנמים ושקטים ואמר שלפעמים מספיקה אמירת שלום וחיוך.

ו. עמידה בזמנים: הרב למד שנים רבות אצל הרב הנזיר (הרב הנזיר ביקש להכניס את סיכומו של הרב כחלק מהקדמת ספרו על הכוזרי) הוא סיפר שהרב הנזיר היה מקפיד מאוד להתחיל ולסיים בזמן וכך נהג  גם הרב בעצמו היה מתחיל ומסיים את השיעור בדיוק בזמן. באחד השיעורים בפרשיות של חודש אדר, אמר לנו שיש לנו היום הרבה דברים בפרשה וגם התייחסות לפרשיות ולפורים – ובכל זאת נעמוד בזמנים ולא נעבור וננסה להספיק.  הרב יה אומר שיש לישון בזמן, לאכול בזמן וללמוד בזמן.

אמר על זמן הלמודים בישיבה: "עלינו לתפוס כמה שיותר תורה בימי הנעורים, ופחות עסקנות וריצות בזמן זה, אלא לשבת וללמוד – הרב שאל תלמיד אחד שהיה מקורב לרב  משה פיינשטיין זצ"ל מה ראית שם? השיב  התלמיד "לא ראיתי שום דבר אלא הרב פשוט ישב ולמד וכך הגיע לגדולתו בתורה".

הרב היה אומר – ש"מושלם" ו"שלמות" – זה אומר שאדם סיים כבר את תפקידו בעולם ולכן לא צריך לומר כך, אלא "השתלמות" ו"משתלם" שהאדם כל הזמן משתדל ושואף ומשתלם.

ז. חתן וכלה מרגלא בפומיה של מו"ר לברך זוג לאחר אירוסיהם בקשר של קיימא ואת החתן וכלה בנישואים היה מברך- שתזכו לבנות בניין עדי עד. ומפרש , בניין שכל הזמן הולך ונבנה, הולך ונבנה לעד, והזכיר את פירוש הגרש"ז אויערבך זצ"ל על הפסוק "נקי יהיה לביתו ושמח את אשתו שנה אחת" – נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו כל השנים.

ח. הרב התרחק ממחלוקת כמו בריחה מאש המתפשטת . במהלך השנים הוצע לרב תפקידים שונים כמו ראש ישיבה ועוד. כאשר הרב הגיע למקום וראה שיש במקום מחלוקת אזי הוא עזב מייד בלא לחשב מה ההשלכה הכלכלית לעזיבתו.

אלו מקצת מרגליות שזכינו לשמוע ולספוג מהרב זצ"ל.

הרב נפטר בשכונת קרית משה בירושלים במרחק של 100 מ' מהבית שבו נפטר מרן הרב קוק זצ"ל. כמו כן פטירתו הייתה בסמיכות ובצמידות למורו ורבו הרציה זצ"ל (שנת הארבעים לפטירתו) ונטמן בחלקה הסמוכה לקברם. כך אולי נתקיים חלומו של הרצי"ה זצ"ל אשר שכתב ותיאר שראה בחלום את הרב רוזן מצטרף אליו כשהיה מצוי ליד אביו הרב זצ"ל והיה אז בהרגשה של נעימות מיוחדת (בספר אור לנתיבתי).

יהיה הרב מליץ יושר על משפחתו, תלמידיו וכלל ישראל ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים, במקומם של צדיקים. תפלתי שנזכה ללמוד ולספוג מתורתו.

הרב עמית פנחס הוא ר"מ בישיבה קטנה אדרת בת ים וחבר באיחוד צעירי הארץ הטובה