מי שישב בכנסת וצפה בדיוני הוועדה לשירותי דת יהודיים על חוק הכשרות, היה יכול לראות חברי כנסת חרדים מסוגים שונים (ספרדים, אשכנזים ולאומיים) מדברים גבוהה גבוהה על ענייני כשרות.

חלקם יושבים שנים בכנסת, בזמן שכשלים ואי-סדרים התנהלו מתחת לאף ומעל לשלחן, בזמן שמבקרי מדינה הלכו ובאו ורק הביקורת נשארה דומה, בזמן שהעסק הלך והרקיב בחסות דילים פוליטיים שהביאו קרובים ומקורבים לשלוט במערכת. בזמן שהכשרות הפכה לצערנו להיות מזוהה עם שחיתות.

ובכל זאת, מעבר לכך שהרפורמה החשובה אושרה אתמול (ד') בוועדה, היה גם ניתן למצוא בדיונים עצמם הרבה מקום לנחמה ולשמחה: על כך שארגונים וחברי כנסת חרד"לים, שהיו עסוקים בהגנה וביצור המערכת הבינו שיש כאן הזדמנות לשינוי ופתאום שברו את ההגה, עשו פניית פרסה והתחילו לדבר על מה שאנחנו מדברים עליו כבר שנים. על העלויות הכלכליות של השוק ועל הצורך בשינוי מערכתי עמוק. אפילו ארגון חרד"לי כמו "כושרות" הוציא נייר עמדה שבו הצעה לאפשר תחרות בשוק. אמנם תחרות תחת הסמכות ההלכתית של הרבנות הראשית, אבל בכל זאת תחרות.

יש לשמוח גם על כך שחברי כנסת חרדים, שידם הייתה גם הייתה במעל, פתאום עוסקים בנושא. ברוב מוחלט של הדיונים בוועדות הכנסת ובמליאה חברי הכנסת החרדים כמעט ולא התבטאו או עסקו מקצועית בתחום, לבד מהגנה אוטומטית על בעלי תפקידים מסוימים. רק לפני שנה, בזמן כהונת הכנסת ה 23, התקיים דיון בוועדת הפנים של הכנסת על הבעיות הקשות במערך הכשרות בחיפה, ואליו לא הגיע חבר כנסת חרדי אחד.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ח"כ יוליה מלינובסקי בסיכום הדיון על רפורמת הכשרות (צילום: דוברות הכנסת)

במשך שנים רבות אנחנו מתריעים על הפגיעה וההידרדרות של תדמית היהדות בעיני הציבור. על כך שכשרות הפכה להיות מזוהה עם הסתאבות והפרת אמונים, על העוול בהפיכת היהדות למונוליטית ועל השימוש הציני בה כדי לממן פעילות מפלגתית ולשמן מנגנונים פוליטיים. על הפגיעה בבעלי עסקים קטנים, בינוניים וגדולים כאחד. כאלה שפחדו להתראיין שמא יבולע להם, כאלה שאזרו אומץ ונאלצו להתמודד עם התנכלויות, וכאלה שנאלצו למצוא מזור בבית המשפט ולא קיבלו מענה מינימלי מהרשויות הממשלתיות האחראיות על הכשרות בישראל.

חוק הכשרות מכיל מרכיבים משמעותיים הקשורים לשיפור איכות שירותי ההשגחה, לחיסכון צפוי בעלויות מיותרות לעסקים, לחיזוק הכוח הצרכני והחלשת השליטה המפלגתית במערך. אבל הוא גם מכיל מרכיב אחד מאוד משמעותי, עקרוני וייחודי – לראשונה מאז התקבלו סדרות החקיקה הדתית של שנות ה-80, נקבע בספר החוקים של מדינת ישראל שהרבנות הראשית איננה בעלת האחריות הבלעדית לפסיקת הלכה. החל מהיום, ובדומה למציאות שהייתה כאן בתחילת שנותיה של המדינה, וכמו מה שהיה לאורך כמעט כל ההיסטוריה של העם היהודי, אין מונופול לרבנות על הכשרות. כפי שאמר זאת באחד הדיונים מנכ"ל המשרד לשירותי דת, מוני מעתוק, אחת התכליות של החוק היא פירוק המונופול. לא רק המונופול המינהלי, אלא גם ובעיקר – המונופול הדתי. אין יותר דבר כזה – הרבנות הראשית קבעה.

זה נכון שגם קודם רבני ערים לא תמיד הלכו בתלם הרבנות, ובצדק גיבשו מדיניות עצמאית. אבל כעת זה נכתב ונחתם – לא רק הרבנות תקבע מהי כשרות.  ולכן חוק הכשרות הוא למעשה הניצחון של כולנו, לא רק של שומרי הכשרות, אלא כל מי שהיהדות חשובה לו.

וזוהי רק תחילתה של מהפכה שהיא בעצם החזרת העטרה ליושנה. ביטול המונופול על הכשרות יביא בסוף לביטול המונופול החרדי על היהדות. הגיור בישראל הוא הנושא הבא ולאחריו יגיעו עוד נושאים.

הפסקנו להיכנע לקיצוניות – זה הזמן לשינוי.

 

תני פרנק, מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן