פרשת האזינו: מה שמר עלינו במשך אלפיים שנות גלות קשה מרה וארוכה? אומר הרמב"ן בפירושו לפרשתנו: טענת חילול ה'. "פן יאמרו" אומות העולם "ידינו רמה" אנחנו החזקים "ולא ה' פעל כל זאת" – כדי שהאומות לא יגידו אנחנו החזקים והצודקים ולא אלוהי היהודים, הקב"ה, לכן הוא שמר עלינו בגלות ובסוף מושיע אותנו, וכך הוא מונע את חילול שמו.
זו טענה רוחנית, פילוסופית, אבל איך ההצלה היתה בתכלס, בפרקטיקה ובפוליטיקה? אומר האברנאל כתוב "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם" אפאיהם מלשון פאה, צד, וכוונת הכתוב היא שהקב"ה לא הגלה אותנו למקום אחד, כמו את עשרת השבטים, וכשהמקום הזה חרב הכל אבוד, כפי שקרה להם, שנעלמו, אלא הוא הגלה אותנו בשיטת "אפאיהם" פיזר אותנו בכל פאות העולם.
זמני כניסת ויציאת שבת פרשת האזינו תשפ"ב
האברבנאל חי בגירוש ספרד וחווה את זה על בשרו, קהילה מפוארת חרבה באכזריות רבה אבל הישועה היתה באזורים אחרים בעולם, וכך היה גם במבט היסטורי יותר רחב, כשקהילות אחרות חרבו היתה ישועה במקומות אחרים בתבל.
אם כן הפיזור של עם ישראל בעולם זוהי הדרך האלוקית, ה"טריק" שהקדוש ברוך הוא עשה על מנת לשמור עלינו מפני אותו חילול ה' שהרמב"ן מזכיר.
ברוך ה' עברו אלפיים שנות הגלות, חזרנו לארצנו, ועם ישראל חי פה בארץ הקודש. יש כאלו שעדיין מקדשים בכל כוחם, ממש אוחזים בקרנות המזבח, ומשמרים בכל צורה את מה שהיה באותן קהילות שהתפזרנו אליהן.
אבל אסור לשכוח שהפיזור הזה עם המנהגים וההלכות הכרוכות בו זהו רק 'טריק' אלוקי על מנת לשמור על נצח ישראל, זה לא האידיאל, אלא דיעבד של גלות. חזרנו לארץ ומה שצריך לעשות זה לקחת את כל המטענים הגדולים הטובים והמפוארים שהתפתחו באותן פאות, ולמזגם זה עם זה, להרמוניה אחת נפלאה, ולאחדות אחת גדולה, וכך נהיה עם אחד בארץ.
תגובות
השאלה והיא פשוטה האם גלות אלפיים הייתה אכן .. גזירה אלוקית . שירת האזינו ובעיקר פרק הסיום שלב והמילים האחרונות לאמור : וכיפר אדמתו עמו" ,מרמזים באלף רמזים כי בכל גלות הייתה פתוחה דרך עצמונית לקטוע ולקצר את הגלות בכך שכן עולים בחומה שכן מחרפים הנפש להגיע בכל מחיר לארץ ולתת לה את האופציה למרק אותנו בייסורין . כנבואת משה לאמור "וכיפר אדמתו עמו" אם כך היינו עושים הגלות הייתה נמשכת לכל היותר מאה שנה ובעיקר לא היינו צוברים אלפיים שנה של "מאיסה בארץ" והעדפת ארצות הניכר על פניה. ולשלם על כך את כל המחיר בשואה האיומה. ראו מבט היסטורי פשוט כמעט כל חמש מאות שנה בגלות היה גירוש , מסעי צלב פווגרומים קשים מן איתות העיזו שימו נפשכם בכפיכם וכולכם פנו לפאתי מזרח קדימה. מדוע מנהיגי גלות ספרד עם הגירוש לא הצביעו רק על ארץ ישראל כארץ מקלט. הייתה שם שממה ואף לא אחד מהם נכון היה לשלם המחיר. לימים החלוצים החילוניים היו מוכנים לשלם המחיר ואז קול התור והזמיר
בשירת האזינו טמון עתידנו הלוואי והיה עולה בידי לשכנע כי התסריט העולה ממאמר זה חלקי מאד ואיננו מדוייק. בחסדי ה',אזרוק ראשי פרקים. שירת האזינו איננה תסריט של תמונות היסטוריות החוזרות ונשנות .יש בה מרכיבים של פעם אחת טרגית מאד ובעקבותיה התקומה .קוממיות של סוף הגלות ותחילת הגאולה לכן בחלקה הראשון היא נסובה על אותה הפעם האחת "הרעה של אחרית הימים" היא השואה . לא בכדי בשלב התפנית יש את הפועל "וינאץ" הצלצל כמו ה"נאצים". וכך בהמשך בגוי נבל אכעיסם אקניאם בלוא עם. תיאורים ההולמים את העם הגרמני בשיא שפלותו. סופה של השירה משרטטת היא ראשי פרקים של המודל העכשוי של התקומה .ואשר בו מוכמנים המפתחות שיסייעו בידינו להתקדם בתהליך - משלב האתחלתא לשלב הגמר של השלימותא. לא בכדי מסתיימת השירה במילים "וכיפר אדמתו עמו" שנגאלנו לא בזכות תשובה שעשינו ושמירוק כל עוונותינו נמסר לארץ ישראל שנקנה אותה בייסורין ....בשלב זה אנו שרויים .