שאלה

שלום כבוד הרב. הייתה לי אתמול שיחה עם בני בן ה-17 בנושא שמירת ברית קודש. איך מעודדים אותו לשמור יותר בלי לעורר תסכול על אי היכולת לעמוד בניסיון. הוא מדבר רק איתי – אמא שלו – על זה.

הוא גם מרגיש שאם יינשא וחלילה ייפול בזה בגלל מראות אסורים זו בגידה ופגיעה באשתו לעתיד. הוא לא רוצה לקיים יחסים לפני חתונה. השיא שלו היה לשמור 69 יום וביום ה70 נפל וזה די שבר את רוחו. בבקשה הרב יעזור לי לתת לו את המילים הנכונות. אני רואה שהוא במצוקה רגשית גדולה מהנושא ועם כל הלחצים מסביב של בגרויות זה קשה לו מאוד.

הוא לא גולש במקומות אסורים אבל כן רואה ביוטיוב דברים. הוא לומד בבית ספר לא דתי עם בנות ומנסה לשמור על עצמו. מוטרד ממה יהיה בעתיד כשהוא כבר נשוי אם ייראה בחורה יפה ברחוב או יהרהר בה כשהוא כבר נשוי וגם מודאג מנסיונות במקומות עבודה עתידיים. אשמח מאוד לעצה.

תשובה

שלום וברכת ד'

ישר כחך שאת רוצה להיטיב עם בנך, לעזור במצוקתו, ולהדריך אותו בדרך הראויה לו.

אכתוב מספר נקודות שתוכלי לחשוב עליהן, ואם תרצי, לפעול לאורן.

א. הרוב הגדול מבני גילו, שייכים בעבירה זו. מי יותר ומי פחות. האחוזים שאינם חוטאים כלל עד הנישואין, עושים זאת בדרך כלל בשל בעיה פיזיולוגית אורולוגית או נוירולוגית. אמנם יש גם בחורים בריאים, המצליחים להשמר מכל רע עד החתונה בגיל עשרים, אך הם מעטים יחסית. נתון זה נכון מחקרית, גם בחברה הדתית והחרדית.

בעבר הבשלות הנפשית הייתה מקבילה לזו הגופנית, כך שאדם בגיל 15 היה נישא לאשה, ויכלו להביא לידי ביטוי את הצרכים הגופניים שלהם בהיתר מבלי לחטוא כלל ומעולם. אולם בימינו ישנו פער בין הבשלות הגופנית, לבשלות הנפשית ולבשלות המעמדית.

הנפילות לא מעידות על רשעות

בעוד הגוף בשל מבחינה מינית בגיל 13, הנפש עדיין ילדותית מאד ולא שייך להתחתן. גם המעמד החברתי והמעשי בגיל 13 אינו מאפשר נישואין, משום שיש צורך בלימודים משמעותיים בתיכון על מנת לצאת לשוק העבודה ולקיים בית יציב.

נתונים אלו מבהירים שבנך בריא וצדיק, בכך שיש בו משיכה, ובכך שהצליח להמנע זמן כה רב.

הנפילות (האסורות הלכתית) הן שכיחות בגילו, ואינן מעידות על רישעות, או על עתיד רעוע. אלא על תאווה.

כמובן אין בזה לגיטימציה לעבירה. אדם בכל גיל, חייב חיוב גמור להמנע מעבירה זו. אסור לקרוא למעשה הזה בלשון היתר, אלא בלשון איסור משום שהוא אכן איסור. אלא שיש לנהל נכון את היחס לנפילה, ולא לראות בה סוף דבר, שיא של ניתוק מהשם או מבריאות החיים וקיום המצוות.

הדגש צריך להיות על הנצחונות

זה הכלל – הדגש צריך להיות על הנצחונות ולא על הנפילות.

הקב"ה דן אדם לפי רובו ולא לפי מיעוטו, כמבואר בגמרא וברמב"ם. רובו מעשים טובים- צדיק. רובו מעשים רעים- רשע.

על כן, אם רוב ימיו הוא מצליח, הוא צדיק. גם אם נפל לאחר מכן למצער. משום שבכל פעם שיש לו נצחון, הדבר נחשב כמצווה, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה.

אמנם הרמב"ם כתב שהספירה אינה כמותית אלא איכותית, דהיינו שיש עבירה שמשקלה גבוה מכמה מצוות יחד, אך כאן מדובר באותו יצר, כשכובשו וכשנכנע לו. ולכן, אם רוב הפעמים שהתעורר היצר הוא לא נפל, הוא צדיק.

ומה עוד, שבכל שבוע הוא מקיים מצוות אחרות מדאורייתא ששקולות כעולם מלא, תפילין, שבת, כיבוד אב ואם, כשרות, יישוב ארץ ישראל, ברכת המזון ועוד רבים.

אמנם מרן בשו"ע כתב על פי הזהר שעבירה זו חמורה מכל עבירות שבתורה. אך כבר העירו בזה גדולי האחרונים שדבריו לאו דוקא קאמר, שהרי עבירה זו היא במחלוקת אם איסורה מהתורה או מדברי חכמים. וגם אם היא מן התורה, ודאי אינה חמורה מע"ז, גלוי עריות, רצח ממש, חייבי כריתות וכדומה. אלא שהפליג השו"ע בדבר בשל חומרתו.

לא לדבר על נושאים כאלה עם אמא

ב. לא בריא שאם ובנה עסוקים בפעילות המינית של הבן. ראוי לבקש שידבר עם אביו. ואם אביו לא בתמונה, אזי עם רב או מחנך. אמנם אם יש לו צורך נפשי להמשיך לשוחח איתך, ואת מעריכה שסירוב יגרום לסיבוך, תמשיכי, אך ברמז, ובקיצור האפשר.

ג. אוננות מועטה בגילו, אינה פוגעת בתפקוד הזוגי לאחר נישואין, אם הנישואין יהיו מוצלחים, שיאהב את אשתו וימשך אליה, והיא כלפיו. כאמור, אין בזה להתיר את המעשה כלל, אלא להבהיר שהוא אינו סותר בהכרח את האפשרות לעתיד זוגי קדוש. ובלבד שהדבר נשלט בסך הכל, ואינו קורה כאובססיה או כדבר שיוזמים בכוונת מכוון בלי תאווה, ומתלווה אליו תשובה.

ד. לא טוב לספור ימים. זה מלחיץ את הנפש, וגם שם את כל הפוקוס על מעשה אחד ולא על שלל עבודת השם שבכל יום ויום. אמרי לו להתמקד בחשק המצוות, ולא בכמות העבירות.

ה. לאחר נפילה, שיעשה וידוי, ויאמר להשם שהוא רוצה להמעיט בעבירה זו עד שתפסיק לגמרי. שיתפלל שהשם יסייע בזה.

לא בתחושת ייאוש ומיקוד רק בעבירה, אלא לעשות תשובה, לקום, ולהמשיך הלאה בעבודת השם ובעיקר בעסק לימוד תורה שהיא כאש המבערת טומאה.

ו. אם אפשר לעבור לבית ספר דתי, יפה שעה אחת קודם. ולא רק בגלל צניעות.

ז. נסיונות תמיד יהיו. אך כשיתחתן גם תהיה אשה לצידו שתאהב אותו ותספק אותו בקדושה ושמחה. לא לפחד, אלא להזהר, ולהמשיך בחיים.

ח. ההדרכה של רבים מגדולי הדור הקודם הייתה, שלא להתמקד בדיבור על עניין זה, אלא על דברים אחרים. לכן כדאי שמצידך לא תפתחי שיחות על כך. אם הוא מעלה זאת, תעשי את השיחה קצרה בזה, ותעברי לדברים חיוביים, ולכך שרובו ככולו טוב, שהיצר מפעם בו כמו כל בני גילו ואשריו שהוא משתדל ונוחל ישועות יותר ממפלות.

בהצלחה