צפו בראיון עם דודו כהן באולפן סרוגים:
בעולם מהיר ועצבני כשהחדשות לפעמים מייאשות, העיתונאי דודו כהן מספר לאריאל שרפר על עידן התמימות והעבר שנשאר. בספרו החדש "היו זמנים בשנות ה-80", דודו לא רק כותב על העבר, אלא מחזיר אותנו לימים תמימים בהם ה-Wi-Fi לא קרס בגלל שלא היה קיים, והדאגה הכי גדולה שלנו הייתה שהקלטת בווקמן לא תיקרע. אבל בשביל מה המציאו את העיפרון, אם לא כדי לתקן אותה?!
העשור השמח מדי
שנות ה-80 בישראל היו עשור ייחודי עם תחושת שמחת חיים מתמדת תוך כדי מציאות מורכבת. כהן מתאר בספרו בצבעים את החוויות המרגשות של ילד חובב בזוקה שהסניף מחקים ריחניים, אכל לבד טבלת "נשיקולדה" והביא הביתה אבקת "זיפ".
דודו גם מכניס אותנו לסלון הביתי, שם חיכה בדריכות בחופש הגדול לפרק חדש של "הלב", "רגע עם דודלי" או "נילס הולגרסון" בערוץ היחיד בטלוויזיה הכבדה והיחידה שהייתה בבית.
"האהדה לספר והתודה על שכתבתי אותו בסיבוב חנויות אחרי צאתו הוכיחה לנו שלמרות כל המחלוקות אנחנו עם אחד עם נקודות חיבור משותפות וכל אחד רוצה לחזור לנקודה בעבר, כשהכל היה פשוט יותר", אומר דודו, ומוסיף שתום שנות ה-80 בישר את סוף "עידן התמימות" של ישראל.
בין שנות ה-80 לקריית-שמונה
הקשר של כהן לעשור השמיני בתולדות ישראל הוא כמעט גורלי. האם זה מקרה שיליד שנות ה-80 מתגורר בקרית שמונה? המספר הזה גם טומן בחובו הבטחה למשהו יציב מעגלי ושלם, אבל למרבה הצער המציאות בעיר הצפונית רחוקה מהשלווה הקסומה שבספר.
דודו, עורך דיגיטל ראשי באתר "הידברות", התפנה עצמאית מביתו בקריית שמונה פעמיים מאז פרוץ המערכה בצפון בשל ירי הטילים של חיזבאללה והפרות הפסקת האש התכופות הנענות בתקיפות צה"ל בשטח לבנון.
דודו שוהה כיום זמנית בירושלים, ומתפלל בכל יום לחזור הביתה בקרוב ולמצוא שם שקט ושלווה ממש כמו אז,
באותם ימים תמימים בשנות ה-80.
--
כתבה זו לחיזוק תושבי הצפון בתקווה שכל מפוני האזור ישובו במהרה לבתיהם ב"ה
תגובות