פרשת עקב: אם נבקש מאנשים בחברה הישראלית לדרג את המצוות הבאות: שירות בצבא, לדבר עברית, להקפיד על שעטנז ולברך ברכת המזון, אנחנו נגלה תשובות שונות, יהיו כאלו שידרגו את אחד הדברים ברמה מאוד גבוהה, ויהיו כאלה שפחות.
לדוגמה: אומר רבי יהודה הנשיא במסכת אבות "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה" מהי מצוה קלה? – כותב הרמב"ם בפירושו למשנה – לדבר עברית, ללמוד לשון הקודש. אם נשאל את אליעזר בן יהודה האם לדבר עברית זו מצווה קלה או חמורה, הוא יגיד: חמורה שבחמורות. ואם נשאל את הבחור הישראלי הממוצע היום, הוא יגיד: לא יודע, חצי קלאצ'.
אם כן הגדרת מצוה קלה ומצוה חמורה משתנה מקבוצה לקבוצה, מדור לדור, זה משהו מאוד דינאמי. הפרשה שלנו פותחת במילים "והיה עקב תשמעון", וכולנו מכירים את רש"י שמדובר על מצוות שאדם דש בעקביו. אך את אלו מצוות אדם דש בעקביו? מהן המצוות הקלות? – זה מאוד נזיל.
זמני כניסת ויציאת שבת פרשת עקב תשפ"א
למה דווקא שם הקב"ה בוחן אותנו, למה דווקא עליהן מגיע הברית והחסד וכל שאר הדברים הגדולים המופיעים בפרשה? מה יש בדברים שאדם דש בעקביו?
ניתן להגיד שהקב"ה נמצא בפרטים הקטנים, ויש חשיבות לדקדקנות בפרטי הפרטים, ואין להסתפק רק בדברים הגדולים. ועדיין, למה? למה לא מספיקות רק המצוות הגדולות? למה צריך את המצוות הקלות שאדם דש בעקביו?
כשאדם עושה את הדברים הגדולים, כשחברה מובילה את הדברים שבעיניה הם נראים גדולים, ובעיניה הם המצוות החמורות והמשמעותיות, אם נבדוק טוב האנשים לא תמיד עובדים את הקב"ה, אלא הרבה פעמים עובדים את עצמם, מכירים בערך של מצוה כזו או אחרת, של אידיאל כזה או אחר, מאוד אוהבים את אותו עניין, ובעיניהם הוא דבר גדול, דבר חמור ודרמטי, ולכן הם דבקים בו, וממילא בעצם הם עובדים את עצמם, את האידיאלים והמחשבות של עצמם, ואיפה הקב"ה?
– פעמים רבות, עמוק בלב, הוא נדחק לקרן זווית.אבל כשאדם מקפיד על מצווה קלה, כשאדם מוסר את נפשו על המצוות שהוא דש בעקביו, וגם על המצוות ודברים שבעיניו הם לא חשובים, ובאמת לא משמעותיים מבחינתו, ובכל אופן האדם עושה אותם, למה?
– כי הקב"ה ציווה! כאן ניתן למצוא את המסירות הגדולה של עם ישראל לקב"ה, דווקא בדברים הקטנים הפחות משמעותיים והקלים, דווקא כאן ניתן לראות את החיבור העמוק ואת הקשר הגדול לקב"ה. ממילא התגובה האלוקית היא בהתאם – שהוא שומר את הברית ואת החסד ונותן לנו את כל השפע והברכה.
תגובות
יש תשובה במקרא גופו אדםנוטה לדוש בעקביו משפטי וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לַעֲשׂוֹתָם. {פ} יב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. הנה כי כן .ראו כיצד מסתיימת פרשת ואתחנן במצווה, חוקים ומשפטים. אותם ניצטוינו לעשותם. והנה פלא, בסמיכות בפתח פרשת עקב ההתייחסות מצטמצמת רק ל"משפטים". ללמדך, כי אותם המצוות הקלות שרגילים לדוש בעקבים נמנים דווקא על ה"משפטים" ולכן גם דווקא במשפטים נחוץ : "תשמעון " שמיעה מיוחדת שיש באון .כלומר שמע שיש בו און של נחרצות . שמע חזק ונחרץ ואזיי נוכל לקיים לגביהם של המשפטים "ושמרתם ועשיתם". משה אהרון
חוקים ומשפטים דבריך משה אהרן מעניינים ומרתקים,למרות שעדיין מוטל עליך לבאר מדוע במשפטים אדם יותר מזלזל מחוקים?הרי לפי דברי הרמבם בהלכות מעילה פרק ח הלכה ח דווקא בחוקים יש סכנת יתר לזלזול מכיוון שלא ידוע הטעם וההגיון שבהם וכלשונו הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חוקותי,,,,,,והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים והמשפטין הן המצוות שטעמן גלוי,,,,ראה שם,האמת שבגמרא בכמה מקומות משמע הפוך מהרמבם שהתורה דוקא הסתירה את הטעמים כי ידיעת הטעמים היא זו שמביאה לזלזול כמו שמצינו אצל שלמה המלך,אני חושב שגם נושא זה הוא תלוי תרבות זמן ומקום ,מה עמדתך בסוגיא זו?
לעמדין תודה ששאלת . יש נקודה שווה בחוקים ובמשפטים והיא שסוגי בני אדם שונים עלולים ליפול בהם בזלזול. הראשונים לעניין חוקים הם אותם רציונליסטים צירופים המתקשים לציית לחוק לא ברור שכלית עד תומו .והחלק השני והם נפוצים ומקובלים יותר : הם המזלזלים במשפטים שסוברים בטעות מרה כי הןאיל והמשפטים רובם עוסקים בהלכות שבין אדם לחברו מקלים בהם. [לעומת מצוות שבין אדם למקום] זו הסיבה שמיד לאחר מעמד סיני פותחת התורה דווקא בפרשת משפטים : ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם . "ואלה " - "ו" הניגוד או הקבלה .משל עד עתה ניתנו מצוות של חוקים עתה ינתנו מצוות של משפטים. זו גם הסיבה כפי שהצבעתי בתגובתי הקודמת שפרשת עקב שחרדה למצוות שאדם דש בעקבו ,מציינת דווקא את ה"משפטים". ברוך תהייה . משה אהרון