היום בהיסטוריה: נפילת בית חרושת "היוצק" ששלט על הכביש לירושלים

משני צדי הכביש הישן תל אביב-ירושלים, בין אבו כביר למקווה ישראל, במקום בו נמצא כיום מחלף חולון, עמדו שני בתי חרושת בבעלות יהודית. הצפוני היה בית החרושת "היוצק" ליציקות מתכת, והדרומי בית החרושת לספירט. בתי החרושת שלטו על כביש יפו – ירושלים. לאחר שהכביש נחסם על ידי חייליו של חסן סלמה, ההגנה שלחה כוח לשמור על שני בתי החרושת.

חסן סלאמה, מפקד הכנופיות הערביות באזור, הורה על ירי בלתי פוסק על בתי החרושת. בעלי בתי החרושת הודיעו כי הם עוזבים את המקום בשל תנאי הביטחון. במקום נשארו מגני ההגנה. בשבת י"ח אדר פשטו הבריטים על "היוצק". כאשר מצאו הבריטים שני רימוני יד הם הורו לחוליית תותחנים לירות חמישה פגזים על "היוצק", שפערו חור גדול בחזית הבניין.

הערבים, שהבחינו בהרס, תקפו בלילה את שני בתי החרושת, הם הצליחו לחדור לבניין, והמגינים נאלצו לסגת. ברגע האחרון הגיעה תגבורת ההתקפה נהדפה. והמקום נכבש בחזרה.

למחרת ביום י"ט אדר א' בשעות אחה"צ חדרו הבריטים ל"היוצק" מלווים באזרחים ערבים ואנשי חיל-הספר הערבי. בזמן שהבריטים חיפשו נשק, הקשר הטלפוני נותק ולא היה ניתן להזעיק עזרה. על הפעולה פיקד קצין בריטי שצווח כל הזמן: "רציתם מלחמה, בבקשה – דמכם יישפך". הבריטים מצאו את הנשק שהיה במקום.

הבריטים השאירו את המגנים והפועלים ללא נשק, חשופים להתקפות הערבים. כשניסו לעלות על המשאית שהייתה במקום התברר להם שחיבלו בה, הבריטים החלו לירות לעברם וההמון הערבי החל להסתער לעברם. תשעה יהודים נהרגו במקום ואחד נלקח בשבי והוצא להורג. שני מגנים נשארו בחיים רחמים עוז וסעדיה כהן. תקרית זו הייתה הבולטת בשיתוף הפעולה בין הצבא הבריטי לכנופיות.

מראה גופות החללים הבהיר ללוחמי הפלמ"ח שיש לעשות הכול לא ליפול לידיהם של אנשי הכנופיות חיים, דבר שהבא להחלטתו של זרובבל הורביץ ומפקד שיירת חולדה לפוצץ את המשוריין על יושביו ועל התוקפים.

במחלף חולון הוקמה אנדרטה ובה פרטים על פרשת "היוצק" ושמות החללים.