הציונות הדתית חוותה טראומה מפיצול הבית היהודי והימין החדש. הסוף ידוע. בנט נשאר בחוץ עם מחסור בכמה אלפי קולות. ומאז הציונות הדתית לשלוחותיה השונות חוותה התקוטטות רבתי.

צריך להגיד, מעבר לפיצולים והתרגילים הפוליטיים של הצדדים לשיפור עמדות, ישנן שתי קבוצות בציונות הדתית. קבוצה תורנית יותר, וקבוצה ליברלית יותר שרוצה שיתוף עם חילונים. זה פילוח שטחי. בתוך כל זה כולם נמצאים על הרצף. בנט מייצג את הקבוצה הליברלית הגדולה יותר וסמוטריץ' את הקבוצה התורנית יותר. בנט הוא ציונות דתית הפונה החוצה, וסמוטריץ' הציונות הדתית הפונה פנימה. את שתי הקבוצות צריך יחד.

כבר כשהסקרים האירו פנים לימינה, באיחוד הלאומי רצו להקים בסיס רחב של ציונות דתית כדי להחזיק את המושכות בתוך הבית פנימה, בעוד בנט מפלרטט עם פוליטיקאים מבחוץ. בסבב א' בנט לא ייחס חשיבות לצמיחה של זהות ופייגלין (גם לאחרון לקח זמן להבין שהם על אותה משבצת), התוצאה הייתה מחסור בקולות כדי לעבור את אחוז החסימה. עכשיו קמה לימינה מתחרה רצינית בדמות מפלגתו של גדעון סער "תקווה חדשה" בצירוף אלקין. היא נוגסת באכזריות בימינה ומציבה אתגר לאלטרנטיבה ימנית לליכוד של נתניהו.

התיאבון של האיחוד הלאומי לנוכח הירידה בסקרים לקחת עוד חלק בליטרת הבשר של ימינה, יכולה להרחיק מצביעים מקרב המיינסטרים של הציונות הדתי. שם אוהבים ומעריכים את סמוטריץ', אבל לא בטוח שכולם מעוניינים לתת נתח גדול יותר לקבוצת האיחוד הלאומי, על חשבונם. מלבד סמוטריץ' המוכשר, תהיה שם עוד השפעה של רבני תקומה- האיחוד הלאומי. נכון שבמרכז האיחוד הלאומי רוצים לפתוח את השורות ולהכניס פליטי הבית היהודי, אך עדיין זה לא ייצוג של הציונות הדתית במיטבה.

אם הצדדים יתבצרו בעמדותיהם, אפשר לסגור את הבאסטה, יש חנויות מרשימות בצד. גם בנט לא חף מטעויות. במצב הקיים להכריז על מועמדות לראשות הממשלה, זה די מביך, ומבצר אותו. אם רוצים לרוץ קדימה, חייבים לשמור על הנבחרת הקיימת. לא לדחוק את איילת שקד, לא את סמוטריץ' ולא את השאר. שחקני חיזוק במקומות נמוכים יותר. יש אנשים איכותיים שהוכיחו את עצמם. בימינה הצהירו כי למדו את טעויות העבר של שיריון כוכבים, ורוצים אנשים עשייה. נראה אותם עושים את זה בפועל.

מערכת הבחירות מאתגרת ביותר. הם צריכים לרתום את כל הכוחות להוכיח שהם יחד יכולים להביא בשורה. כל דבר אחר מוציא את האנרגיה שלהם. במצב הנוכחי כשסמוטריץ' מנסה לדחוק את בנט לפינה, הוא צריך להציב גבול ולשקול שאם זה כך עדיף לו כבר לקפל את הדגל ולחבור לגדעון סער. זו אופציה שתעמיד באור מגוחך את ההצהרה שלו על רשות הממשלה. אבל אם אין לך נבחרת מגובשת אי אפשר לנצח את המירוץ. בנט צריך להציב לסמוטריץ' תנאים הגיונים: רוצה קח לא רוצה פנים החוצה. אני חושב שסער ישמח לכוח כמו בנט ושקד לצידו.

סמוטריץ' צריך להחליט אם רצים עכשיו יחד במתכונת הנוכחית, עם שדרוג כזה או אחר, עד הסוף. או שיוצרים מהומת עולם בדרך לפירוק החבילה. אני סבור ששני הצדדים מבינים שזו אופציה גרועה. מה גם שבמצב הקיים לאיש אין התחייבות שלא היו בחירות חמישיות. הצדדים צריכים לחשבו האם רצים לטווח הארוך או הקצר? האם רוצים שדרוג עכשיו על חשבון טלטלה שתשמש את היריבים הפוליטיים?