בפרשת השבוע כתוב: "והיה כי תבוא אל הארץ… ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך". האור החיים הקדוש אומר שהמילה 'והיה', היא לשון שמחה, וכי יש לשמוח כשיושבים בארץ ישראל.

בזמן הבאת הבכורים ישנה מצווה מיוחדת של שמחה. "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך אתה והלוי והגר אשר בקרבך".

נשאלת השאלה: איך הקדוש ברוך הוא יכול לצוות על השמחה? הרי מי שטוב לו ממילא שמח, ומי שלא טוב לו איך יכול להיות שמח?

כשעם ישראל עלה לרגל לירושלים בכדי להביא בכורים, היו כל מיני סלסלות של בכורים. היו סלסלות גדולות של כסף וזהב של העשירים שהיו מלאות בפירות רבים, והיו סלסלות פשוטות של עניים שבהם היה מספר קטן של פירות.

לכאורה, העניים יכלו לקנא בעשירים, תוך שתהיה בלבם תרעומת על הקב"ה בגלל מצבם הגשמי שמונע מהם את השמחה. על כן מצווה הקב"ה את האדם, תשמח במה שהבאת.

איזהו עשיר, השמח בחלקו. תהיה בשמחה כאילו השגת את כל הדברים שבעולם. תודה לקב"ה על המתנות שקיבלת מה' יתברך. תדע שאתה מקבל את המתנות המתאימות לך ולתיקון נשמתך בעולם הזה.

הידיעה הזאת, תביא לאדם שמחה תמידית להתקשרות תמידית. ציוויו של הקב"ה "ושמחת" מביאה את האדם להתבונן בחייו, לראות את כל הטוב שהקב"ה הביא לו – ולשמוח.

האר"י הקדוש כותב שאסור לאדם להתפלל בעצבות, ואם התפלל בעצבות הנפש שלו לא יכולה לקבל את האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה.

האדם צריך להיות בשמחה בעולם הזה, ולדמיין שהוא עבד המשמש את רבו בשמחה יתרה. עיקר המעלה והשלמות והשגת רוח הקודש תלויה בשמחה, בין בעת תפילתו ובין כשעושה מצווה משאר המצוות. יהי רצון שנזכה להיות בשמחה תמיד, במיוחד בחזרתנו לארצנו.