טור של הרב חיים נבון באתר 'מקור ראשון' אודות מצבם הכלכלי של רבנים בציונות הדתית, העלה לדיון את סוגיית המשכורות של רבנים סרוגים בקהילות, יישובים ובישיבות.

הרב נבון כתב, בין היתר: "כיוון שמוקד העיסוק של הרב הוא לעשות מצוות, השירות שלו אמור להיות בחינם. מה לעשות, ועם הזמן התגלה שגם ילדים של רבנים צריכים לאכול, ולכן בכל זאת משלמים להם משכורת. אבל המתח הבסיסי הזה נותר, והוא מביא רבנים לעבוד בשמחה בשכר נמוך. יתרת השכר מחכה להם בעולם הבא".

הרב נבון הוסיף: "כל המערכת הזו בנויה על רבנים עניים. אני בסדר גמור, תודה, בין היתר כי אני לא מספיק צדיק כדי לבחור בחיי עוני. יש מוסדות תורניים שמקפידים לשלם כראוי, אבל יש ישיבות שלא משלמות לרבנים משכורת אלא מלגה, כדי לעקוף את הצורך בזכויות סוציאליות ובשכר מינימום. מקובל להתלונן על שכרם הנמוך של המורים במערכת החינוך, אבל רבנים אלה משֹתכרים כמו חצי מורה".

בסוף דבריו הוא כתב: "משבר הקורונה רק זירז את הקריסה הכלכלית של עולם הרבנות הציוני, שהייתה צפויה ממילא. השורש של הקריסה הזו הוא חוסר אחריות כלכלי, שלא בא מעיניים גדולות מדי, אלא להפך, מהתחושה שלא נעים לדבר על כסף. אבל כסף הוא חלק מהחיים, ואם המשכורת שמוכנים לשלם לך כרב לא מאפשרת לך לפרנס את ילדיך – לך לחפש עבודה אחרת. רק חשיבה כזו תביא את הרבנים ואת מעסיקיהם לאיזון כלכלי סביר. חז"ל לא הכירו הרבה משוואות כלכליות, אבל את המשוואה החשובה ביותר הם ניסחו בבהירות: אם אין קמח – אין תורה".

הרב עצמו אינו תופס את עצמו כאיש מקצוע

בעקבות הטור של הרב נבון, גם הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת ישנה, כתב דברים דומים והוסיף: "אחת הסיבות לתשלום הזעום או להיעדר התשלום על שירותים רבניים, קשורה בכך שהרב עצמו אינו תופס את עצמו כאיש מקצוע, והציבור בכללותו אינו רואה את הרבנות כפרופסיה. ערכתי לא מזמן סקר קצר בקרב חבריי הרבנים (מכמה וכמה זרמים, מגזרים והשקפות) מה אתם עונים לשאלה – "מה המקצוע שלך?" כמעט אף אחד מהם לא ענה בפשטות "רב", וכמדומני שזה לא רק בגלל שהמציאות מאלצת אותם להחזיק מקצוע נוסף".

בחירה במסלול רבני היא כמעט התאבדות כלכלית

גם העיתונאי יהודה יפרח, ששימש בעברו כר"מ התייחס לסוגייה וכתב: "אף אחד לא בוחר במסלול רבני כדי לצבור כוח או להתעשר (ואני שם בצד את השחקנים הבודדים ברמות הגבוהות של הפוליטיקה הרבנית הממסדית), אבל יש הבדל בין חיים בצניעות לבין עוני. צריך לומר ביושר: בציונות הדתית יש היום הרבה יותר מידי רבנים שחיים מתחת לקו העוני".

יפרח סיפר: "לפני כמה ימים פגשתי קרוב משפחה המכהן בתפקיד רבני 'רך'. הוא מנהל פעילות של גרעין תורני, והופתעתי לשמוע שהוא משקיע קרוב ל-15 שעות שבועיות בשליחות שלו בכמעט התנדבות. בשאר הזמן הוא מכהן כר"מ בשכר נמוך הרבה יותר מהשכר הממוצע במשק".

על עצמו מעיד יפרח: "בשנים בהם אני עבדתי כר"מ קיבלתי משכורת של 5500 ₪ ברוטו, שכללה עבודה מצאת החמה ועד אחרון השחנ"שים + שבתות + ערב ולילה מידי שבוע בקמפוס + הכנת שיעורים כלליים בבית".

"בשורה התחתונה", כותב יפרח, "אם אין לך הורים מאוד עשירים, או לחילופין אם אתה לא מספיק גאון ומוכשר כדי להיות תלמיד חכם רציני רק על בסיס שעות הפנאי הפנויות שלך – בחירה במסלול רבני היא כמעט התאבדות כלכלית. בישיבות ההסדר ובישיבות הגבוהות אף אחד לא מגלה את הסוד העגום הזה לאברכים".

על החברה החרדית כותב יפרח: "גם בחברה החרדית יש רבנים עניים, אבל ישנם הבדלים דרמטיים בין המגזרים: כמות הרבנים ל-1000 איש בציונות הדתית קטנה משמעותית מבמגזר החרדי, ורמות ההשתכרות הממוצעת של שאר האוכלוסיה גבוהה הרבה יותר".

"מה יכול להיות ההסבר לתופעה העגומה הזו? האם העובדה שאין מנגנון מתפקד של "יששכר וזבולון" מלמדת שהתורה לא מספיק חשובה לבני הציונות הדתית?".