אם נחזור לתחילת הדרך, לציר שסביבו סובבת כל הסאגה של הציונות הדתית, היציאה של בנט ושקד מהבית היהודי והימין החדש- נראה שאת האלטרנטיבה שהם הציעו הציבור לא רצה.

בנט ושקד הציעו חילוץ מהעסקונה שלפתה את הציונות הדתית ולא אישרה לה לנסוק איתם. הם הציעו בית רחב ומגוון, לציונות הדתית על גווניה, למיינסטרים, לדתל"שיים, לחיבור עם חילוניים ומסורתיים, לימין אידיאולוגי וכן גם לחרד"לים ותורניים שיכולים לבוא ולהיבחר בפריימריז על פי כוחם. אבל על אף הפוליש מבחוץ והמשהו החדש שהתחיל, בפנים היו יותר מידי קירות רעועים.

האיחוד הלאומי הגיע תמיד אחרי החגיגה הדמוקרטית והרעננה בבית היהודי לקבל את הנדוניה שלו "בשם האחדות". להם היה מרכז משלהם עם יחסי כוחות מיושנים ואורי אריאל, סמוטריץ' וחבריהם נטלו את חלקם.

גם מרכז הבית היהודי על רבניו ועסקניו ידע פעמים רבות לחבל. באי קבלת אלי אוחנה לשירותיו, ובהזכרת חטאיה של אלונה ברקת מאוחר יותר- על כך שתמכה בהתנתקות. גם נתניהו ידע את זה ופעל בשליחת ראש המל"ל לרב דרוקמן להוריד את בנט מהעץ, בהגעה לכל מעוז הציונות הדתית בטרם בחירות ועוד.

המיינסטרים של הבית היהודי הוא מגוון, רחב, עבר תהליך עם קונפליקט עצום של שילוב נשים, של העמדת אישה בראשו. בתוכו יש גם אחרים. אבל האליטות הישנות של הציונות הדתית רק חיכו לשעת כושר והפכו את הקערה על הראש של בנט ושקד.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הכינוס האחרון של מרכז הבית היהודי (צילום: סרוגים)

בקמפיין גוועלד, באי ראיית האופק ובדרבי המגזרי בבחירות מועד א', עם קישוטים ליברליים מבחוץ- איחוד מפלגות הימין עבר והותיר את בנט ושקד בחוץ. החרד"לים מכאן והביביסטים משם, מתגוללים על כך כבר יותר משנה.

במועד ב' ובמועד ג' היה ברור שבראש צריך לשים את שקד בתחילה- כי על בנט היה עוד זעם רב, ואז את בנט כי היו ברורים יחסי הכוחות בציונות הדתית. אבל זה היה מעט מידי ומאוחר מידי. איש אגב לא חלם לשים את הרב רפי פרץ בראש. בכל סקר שנעשה היה ברור שבו הציבור הכי פחות מאמין. אבל מה זה משנה הציבור? העיקר למקסם יכולות דרך הפרוצדורה.

עכשיו הציונות הדתית ובני בריתה מול שוקת שבורה. הם נדחקו לאופוזיציה בדיוק בגלל הקווים הללו שבנט הציב מהתחלה – שלא לוקחים כל דבר שנותנים לך העיקר להיות צמודים לנתניהו. אבל נתניהו לא רצה ולא התחיל אפילו מו"מ. הוא קבע והחליט לציונות הדתית מה חשוב לה ומה מגיע לה. פטרונות כזאת הוא לא היה מעז לעשות לאיש. לא ליהדות התורה שקיבלה מנדט אחד יותר מימינה ובטח לא לש"ס.

אדם שהיה בלשכת נתניהו והיה מקורב לדרעי אמר לי, אם נתניהו רק מעז להגיע לביקור בישיבה של ש"ס בלי לתאם איתו, או לדבר עם אחד הרבנים ללא ידיעתו,  דרעי מנתק ממנו מגע ולא עונה לו לטלפונים. נתניהו יודע ולמד את זה בדרך הקשה. הציונות הדתית היא לא ש"ס, הישיבות והרבנים הם לא נחלת הפוליטיקאים בלבד וטוב שכך.

אבל נראה לפעמים שלא אכפת לה שמשחקים בה, והיא לא רוצה ולא רואה את עצמה משמעותית, מלבד באידיאה המנותק קשר מעשייה הציבורית האמיתית. היא תעדיף להיות קישוט אצל יאיר לפיד, שידחק אותה מהרשימה כשלא יהיה לו צורך, או קישוט אצל נתניהו שישחק בה כאוות נפשו.