למרות הדיבורים הגבוהים על אחדות, הממשלה הזו שנרקחה בעטיו של נגיף הקורונה מדלגת בין זעם רב של בעלי הפלוגתא של נתניהו משמאל, ואם הוא ישאיר את בנט בחוץ, איזי גם בעלי הפלוגתא מימין יצטרפו בעוז.

לכאורה תכנית הדגל המדינית שנתניהו יכול להתפאר בה ולהישאר נטוע בימין המדיני, היא תכנית החלת הריבונות על יהודה ושומרון בחיפוי ואישור אמריקאי. ברם את העסק הזה, ואת התכנית כולה, הוא יצטרך לעשות כשבני גנץ, ניסנקורן, אשכנזי ועמיר פרץ נמצאים לצידו. ואילו בנט, שקד, סמוטריץ' והרב רפי פותחים חזית יחד עם שאר פעילי הימין שכבר סימנו את החורים שנמצאים בגבינה הזו ובראשם אסון ההכרה במדינה הפלסטינית .

 

האנדרוגינוס הזה, בו ימינה נמצאת בחוץ יחד עם בוגי, יאיר לפיד, ליברמן והרשימה המשותפת, תאלץ את נתניהו להתמרכז, וכשהוא מנהל משפט, העניין האישי שלו יעמוד בלב הווייתו הפוליטית באופן מובהק יותר. את ספינת הריבונות תהיה עליו חובה להוביל, והוא יצטרך לתחזק כל הזמן את הבייס המתנחלי מחד, ואת הגל הגואה של הביקורת משמאל שידפוק בפרץ, גנץ וכל השאר.

גם לימינה זה סיכון לא מבוטל. אם בעיצומו של התהליך הכי משמעותי שהובילה הציונות הדתית, כשלאחר ששת הימים הסתערה על כל גבעה- היא תהיה דווקא בחוץ, היא עלולה להפוך שוב לשוליים של החברה הישראלית, או להתפרק, או שיש גם אופציה נוספת וזה שהיא תיבנה מהאופוזיציה.

בנט, שקד וחבריהם, יעבדו במרץ, ימצאו את הפרצות כמו שהם יודעים היטב בתכניות השיקום ואסטרטגיית היציאה, יקלטו אליהם את מאוכזבי ונפגעי משבר הקורונה ויהוו כאב ראש אדיר לנתניהו.

לבנט זה יכול להיות טוב גם במובן הזה שהוא יבנה את עצמו, ולאחר הקריסה שתביא איתה (יום אחד) סוף עידן נתניהו, או שמא נתניהו-גנץ, הוא יוכל להיות מנהיג שצומח מהצד ומלמטה.

אז למה נתניהו כן צריך בסופו של דבר את ימינה לצידו? כי הממשלה הזו שנישאת על דגל האחדות כשציבור רב נשאר מתוסכל בחוץ נרקחה לאחר שהחצי השמאלי הגיע לחתונה ללא ההורים. האם נתניהו רוצה להגיע כשהאחדות הרעועה הזאת תישבר לעוד שבב של מפלגה שהייתה בגוש והצהירה לו נאמנות? מסופקתני.