ההיסטוריה חוזרת על עצמה – גם לפני שבעים וחמש שנה הסכימו אומות העולם לתת לעם ישראל רק חלק מארץ ישראל מה שקרוי "תכנית החלוקה" – תכנית שקרעה מהעם היהודי את מרבית חלקי ארצנו.
ועל התכנית הזו נשא רבנו הרצי"ה משא בליל יום העצמאות הי"ט של מדינת ישראל וכך אמר: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! [ וכאן פתח ראש הישיבה בזעקה] איפה חברון שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום! – והמשיך הרצי"ה וסיפר – באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים – לא יכולתי אז לשמוח."
זאת הייתה תגובתו הראשונית של הרצי"ה על תכנית החלוקה. עד כאן התגובה הזאת מזכירה לנו את תגובתם של ראשי מועצת יש"ע הדוחים בשתי ידיים את תכנית המאה של הנשיא טראמפ.

אבל במחשבה שניה שינה הרצי"ה את עמדתו השלילית, על מחשבתו השניה הוא ממשיך לספר: " כך היה המצב לפני י"ט שנים, באותו לילה ובאותן שעות. למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום יתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו". נקבעה החותמת!".
איני רואה שום הבדל בין מה שהתרחש אז לבין מה שמתרחש היום. בשני המקרים אומות העולם (אז האומות המאוחדות וכיום נשיא ארצות הברית) הסכימו לתת לנו רק חלק מארצנו. וכאן השאלה לקחת את מה שנותנים או לומר הכל או לא כלום. רבנו במחשבה שניה החליט לוקחים מה שנותנים.
לאור הדברים הנ"ל אני מתפלא על תלמידיו המובהקים של הרצי"ה שיצאו בגלוי דעת לדחות את תכנית המאה ולא נוהגים כמנהג רבנו לקחת את מה שהגויים נותנים לנו ולצפות שהקב"ה יביא את ההתחלה הזו לידי גמר. ואסיים בדבריו של רבנו הראי"ה קוק (שנכתבו לפני מאה שנים בשנת תרע"ח -אגרות ראיה אג' תתעא) שנשאל על ידי תלמידו ד"ר משה זיידל האם תקופתנו היא "אתחלתא דגאולה"? ותשובתו היתה: "כן אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו . . . ועיני כל חודר ברוח דעה היו תמיד נשואות כי יד ה' הנוהגת כל מסיבות דורים תפליא פלאותיה להביא את ההתחלה הזאת למעלה יותר רוממה. והפלא הזה קם ויתא בימינו לעינינו לא על ידי מעשה אדם ותחבולותיו כי אם ע"י מפלאות תמים דעים" – על כן אל נפריע לבורא עולם איך הוא מקדם את גאולת ישראל. נקבל את מה שהוא נותן לנו בכל שלב ושלב, וה' יעשה הטוב בעיניו.

תגובות
הפעם מבקשים לקבוע עובדות האמריקאים תולים את הריבונות בהכרה במדינה פלשתינית ועוד כמה דברים.
בזמן הרצי"ה ארץ ישראל לא היתה בשליטת יהודים.. בזמן הרצי"ה ארץ ישראל לא היתה בשליטת יהודים, אז כל מה שנותר להרצי"ה זה רק לכאוב על כך שגוים לא מוכנים לתת את כל שטח ארץ ישראל! זה כמו שעכשיו אנו כואבים שאין בידנו שטחים של ירדן וכו' אבל 'בתוכנית המאה' מדובר על שטחים שכבר ניתנו לנו בפועל מהקב"ה בניסים גלויים במלחמת ששת הימים ואנו שולטים כאן כבר למעלה מ-50 שנה! האם במצב כזה מישהו מעלה על דעתו שהרצי"ה היה מוכן מיוזמתו למסור שטחי ארץ ישראל לגוים ובפרט למחבלים? נשגב מבנתי איך אפשר אפילו להעלות על הדעת מחשבה מופרכת כזאת !!!
הציבור הסרוג חושש מעוד פינוי. ובכלל 2 מד' ל2 עמים . לא אמיתי. כי ישראל כבר קיימת. זא הקמת מדינה אחת והיא פלשתינית. אחד נטו פלשתינים , למה הראשונה ישראל לא תהיה נטו יהודים, 90% דהיינו ?! פלשתינים זה עם ?! אתניות שונה מערביי המזה"ת?! אם כבר היפרדות , אז לבצע נכון וצודק. שלום ?! . אי-לוחמה , דהיינו , דהיינו , דהיינו.
בקומבינת גבעת האולפנה בבית אל סחרו בארץ ישראל תמורת טובות הנאה לאחד מתלמידי הרב צבי יהודה שמחזיק בבעלותו חברות נדלן תקשורת ועמותות רבות שמנוהלות כספית באיי מרשל המשמש כמקלט מס . שם סגרו הסכם על פינוי שכונה ללא התנגדות וללא שום מחאה בתמורת לבניית ישיבה חדשה ושכונה לישיבת בית אל ושם הייתה דממה בין תלמידי הרב צבי יהודה פחדו שערוץ התקשורת העויין יתחיל לסמן רבנים שדיברו ולהתנכל להם אז ברור שתמורת בצע וטובות הנאה ניתן לסגת משטחים בארץ ישראל הרי זה כבר קרה וקיבל את אישור רבני הציונות הדתית
מה זה שייך לנושא אם יש לך כאב בטן תקח אקמול אינך צריך להביע שנאה ישנה בכל מקרה
הציונות הדתית מעדיפה כסף על ארץ ישראל תלמד
ההבדל ברור שם נתנו לנו משהו חלקי, ועכשיו רוצים לקחת מאיתנו