בסבב הקודם, היה מי שאהב בליכוד להתנגח באיילת שקד שלא עשתה מספיק במשרד המשפטים, והביאו דוגמאות מדוגמאות שונות, במיוחד נאומי הפרידה של הצמרת המשפטית משקד לאחר שפוטרה בידי נתניהו, ופיטורי מנכ"לית המשרד אמי פלמור ע"י אוחנה, כל אלו כדוגמה לכבוד ההדדי שחלקו לשקד "האויבים" במשרד המשפטים.

גם הפרישה של שי ניצן בשבוע שעבר, מי שסומן כגורם מיליטנטי בפרקליטות- יכולה הייתה להירשם בפנקסנות הזו מול שקד ליום פקודה, בכך כשהודה לאיילת שקד "על אף חילוקי הדעות", כמו שקודמיו נהגו להגיד לה, בטקס הפרישה שלה מהמשרד. אלא ששי ניצן גם הודה באותה נשימה לנתניהו שמינה אותה ובכך הנשק הזה כבר לא יכול להיות רלוונטי.

כי בניגוד לאמיר אוחנה, שקד קודם כל הייתה מהחלוצות של השינוי במשרד המשפטים של התקופה האחרונה, והיא ספגה את כל האש ותימרות העשן מצד המערכת, אך לצד זאת הצליחה להביא הישגים כשניהלה איתם מו"מ ויחסי תן קח, איפה אני משנה ומה אתם מקבלים. כי שינוי- כפי ששמרנים מאמינים בו– הוא נעשה בדרך של רפורמות ולא בצורה של מהפכה אגרסיבית שעלולה להוביל למיטוט המערכת.

אוחנה לעומת שקד, הלך בכל דרך להתנגשות חזיתית עם מערכת המשפט, אין זה סוד שהייתה לו ביקורת על המערכת עוד לפני מינויו לשר, אבל גם אין זה סוד גדול כל כך, שאוחנה מונה על ידי נתניהו, הפך איש אמונו כמעט, שעה שתלויים ועומדים תיקי נתניהו אצל היועמ"ש.

בסאגה של מינוי אורלי בן ארי גינסברג אוחנה אולי צודק בעניין הסמכות שלו, אבל בטח שלא חכם. הוא החליט להתנגש ראש בראש במנדלבליט ובכל צמרת הפרקליטות, אך לא הביא מועמד פשרה, אלא דווקא זאת שהיה הכי פחות סיכוי להעביר. הוא שיחק יפה על הפרוצדורה עד הדקה ה-90, אך בסוף הייתה זאת היא שלא עמדה בלחץ של המילייה המשפטי.

אותה אליטה משפטית אינה כבשה צחורה, היא נוהגת בפטרונות ובגבהות לבב, ומרוב זעקות זאב זאב וקץ הדמוקרטיה, כבר האמון בזעקות השבר נשבר. אפשר רק לזכור את הנאום של דינה זילבר בחיפה לא מזמן, נאום שחצה את הפן המשפטי אל העבר הפוליטי, נאום שאליו הגיב המשנה רז נזרי וזעק שצריך להיות קשובים גם לביקורת- וחטף על זה מבית. זו רק דוגמית קטנה לבעייתיות של שכרון הכוח של מערכת המשפט.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

יהודה יפרח

יחד עם זאת נתניהו ואוחנה, כשלראשון יש שלושה כתבי אישום, מגיעים "לתקן", את המערכת עם פטיש חמש קילו. עם פטיש שכזה, לא יישאר אמון במערכת ששומרת על האזרחים מפני גנבים, אנסים ופדופילים. ככה לא בונים חומה, או מתקנים מערכת- שיש עליה הרבה ביקורת מוצדקת. קשה לחשוב שאין קשר לתיקים של ראש הממשלה, שעד עתה היה זה ששם מקלות בכל יוזמה שהגיע מימין לתיקון המערכת- באמצעות הצבתו של משה כחלון כאיש קש.

ואולי זה לא רק בין איילת שקד לאמיר אוחנה, אלא בין דרכי הפעולה של הליכוד של נתניהו לבין שקד ובנט בכלל הסוגיות הממלכתיות שלפנינו.