בחמישי האחרון פורסם שקבוצת רבנים 'מהציבור החרד"לי' נפגשה עם השר סמוטריץ' והביעה תמיכה במפלגת 'ימינה'. עפר אני תחת כפות רגליהם של אותם רבנים ואת הדברים שאני עומד לכתוב כאן אני כותב מתוך ההכרה הזאת וגם אחרי שזכיתי שאחד מהם יקדיש לי זמן ארוך של שיחה כדי לבאר את עמדתו.
1. רבותינו, כיצד נוכל לחנך את תלמידינו שלא לסור מכל אשר יורו אותם זקני העדה, אם אתם הגדולים אינכם נוהגים כך?! חלק מהנוכחים באותה פגישה העידו על עצמם פעמים רבות שאת כל התורה שיש להם הם קיבלו מרבותיהם, חלקם מקפידים להשתמש בתואר 'מורי ורבי' כלפי רבנים מסוימים שתומכים ומעודדים הצבעה למפלגה אחרת ומזהירים מפני תמיכה במפלגת 'ימינה'.
לו הייתם בוחרים לנקוט ב'שב ואל תעשה' ומתנזרים מהבעת עמדה ביחס למערכת הבחירות הקרובה, תמיהתי לא הייתה כל כך גדולה. אבל לקום ולעשות מעשה של הבעת עמדה כנגד דברי רבותיכם, שמדברים בשפה ברורה יותר ממה שזכינו לשמוע אותם מדברים אי פעם… על אלה אני בוכייה וליבי נשבר בקרבי.
2. הכאב מתגבר כשאנו עומדים מול משמעות אותה תמיכה. נדמה שפעם אחר פעם אנחנו בוחרים להעדיף את ההישג הקל והקרוב על פני ההישג הרחוק ובעל המשמעות. האם הסכנה המיידית מפני 'איבוד שלטון הימין' ו'זריקת קולות לפח', איננה מעבירה אותנו על דעתנו ומביאה אותנו לידי וויתור על הישגים עתידיים בעזרת עמידה על עקרונותינו ונאמנות בלתי מתפשרת לדרכנו? לפחות אתם, אלו שעסוקים בחינוך הדור לתורה ויראת שמים, ראוי היה שתבחרו לנהוג אחרת.
3. ומחאה מה יהא עליה. גם מי שכבר שם נפשו בכפו, בחר שלא ללכת בדרכם של רבותיו והחליט להעדיף את ההישג הקרוב על פני ההישג הרחוק, האם מותר לו שלא להביע שאט נפש ממהלך האיחוד בין מפלגת 'הבית היהודי' למפלגת 'הימין החדש'? אחרי התנצלות נוספת על כך שאני מעז פני ותמה עליכם, אני שואל מקירות ליבי – האם לא היה ראוי שתשמיעו את קולכם בגינוי ברור ותקיף של מעשה החבירה למפלגה שראשיה תומכים ברפורמים ולהטב"ים, ושבכל מה שקשור למאבק בנושאי דת ומדינה הם הינם נמצאים בצד של 'הרעים', כך שלכל הפחות יובן שהאיחוד האומלל הזה הינו מהלך של חוסר ברירה?
4. קיצור תולדות המאבק ברעיון הקמת מפלגת 'נעם' עד כה: בשלב הראשון הקפידו הכול לכנות אותה 'מפלגת הרב טאו', או 'מפלגת הר המור'. רצו לומר, שימו לב שלא להתבלבל, זו מפלגת נישה קטנה ויותר מאלפיים תומכים לא יהיו לה. בשלב השני, כשהמפלגה נרשמה לקראת ריצה לבחירות, אתרי ועיתוני המגזר שינו טקטיקה ובחרו להתעלם ממנה לחלוטין ולא להזכיר אף דבר אודות המפלגה, מטוב ועד רע, מתוך מחשבה שאם נתעלם ממנה בטח היא תיעלם מהעולם.
בשלב השלישי, לאחר שמפלגת 'נעם' גייסה ביומיים למעלה מארבעים אלף תומכים, שוב חוּשַב מסלול מחדש והפעם בכותרות – מלחמת חורמה במפלגת נעם. יש מי שמבטא 'סלידה מפרסומי הנאצה של המפלגה החדשה' ומזכיר שזו אינה דרכו של הרב ורבינו זצ"ל, יש מי שמלגלג על ההיתכנות שלה לעבור את אחוז החסימה, ויש את אלו שרק מזכירים שלציבור הדתי לאומי כבר יש מפלגה.
אז מה היה לנו כאן: זלזול, התעלמות ויציאה לקרב. על אף הכול, מפלגת 'נעם' קמה וגם ניצבה. מעניין מה תהיה התגובה אחרי הסקר הראשון בו יתברר שהמפלגה עוברת את אחוז החסימה.
5. את מפלגת 'נעם' לא הקים הרב טאו, לא אבי מעוז ולא הרב דרור אריה. מי שהקים את מפלגת 'נעם' הוא – ההכרח. מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה שתכליתה הפיכתה ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה ומעט מדי מאזרחיה בכלל מודעים לכך. החבל סביב הקשר בין המדינה ליהדותה הולך ומתהדק לא משנה לשנה, לא מחודש לחודש וגם לא מיום ליום. חבל המחנק הזה מתהדק משעה לשעה. ההכרח לשמור על המדינה היהודית עליה חלמנו אלפיים שנה, הוא שהביא להקמתו של הגוף הפוליטי החדש.
6. על כן, זוהי איננה 'מפלגה' כי אם 'תנועה'. תנועת מרד. מרד בניסיונות לחנך את עם ישראל מחדש כדי שיהיה מתקדם וראוי לבוא בקהל העמים הנאורים, מרד בניסיון לצייר כאילו רוב העם רואה במסורת ובתורה עול שקשה לחיות איתו, מרד בייאוש והרמת הידיים של נציגי הציבור הישנים שסבורים ש'זה מה יש' וכרגע אין עם מי לדבר על יותר מזה. תנועות מרד, בדומה לזו שהקימו מתתיהו ובניו, להבדיל בכל ההבדלים הנדרשים, מתחילות את דרכן בהתעוררות של מתי מעט ורק הלאה במעלה הדרך חוברים אליהם רבים. מפלגת נעם קמה מתוך אמון בעם ישראל, שרוצה את המדינה שלו יותר יהודית ולא פחות. עם ישראל שרוצה שבת, עם ישראל שרוצה משפחה נורמלית, עם ישראל שמאוהב במסורת שלו ולא מתבייש בה. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". אש אהבתנו לה', אש אהבתנו לתורה ואש אהבתנו לעם ישראל. בדומה למציאות בעולם הטבע, מעט מים שנשפכים על אש גדולה, בסופו של דבר, אחרי עיכוב של מספר רגעים, רק מגבירים את הבערה.
הכותב: דוד וכטל, תושב נווה ועוסק בחינוך.
