לפעמים לא צריך לדעת הכל

העם היהודי חי כל הזמן בתחושה של החמצה. 

אולי זה התחיל בכלל במצרים, כשמיהרנו לצאת משם בגלל שפרעה חטף כל כך הרבה מכות שכתובות בתורה , שלא היה לו יותר רצון להחזיק אותנו כעובדי קבלן או במונחים של אז, "עם עבדים", ללא תנאים סוציאליים ואפשרות שחרור מוקדם לצורך חופשה בסיני וקבלת תורה בסיוון.

כזכור לכל מי שלא נרדם בשלב מוקדם בליל הסדר האחרון, כשבני ישראל יצאו ביד רמה ממצרים, לא היה להם זמן להכין מופלטות אלא רק מצות כי הבצק שלהם לא הספיק להחמיץ. 

בקפיצה חזרה לזמן הווה, הישראלים כיום לא מפסיקים להחמיץ, וחוששים מכך מאד ולכן הם כל הזמן מרגישים צורך להתעדכן, לשאול לחקור ובניסוח קצת פחות מעודן- לחפור.

במלחמה האחרונה עם איראן לא הפסיקו לשדר לנו באולפנים דברים שאנחנו לא תמיד מבינים:

על מצר הורמוז, ועל האינטרסים של הנשיא טראמפ לעצור את המלחמה, ועל האינטרסים של רה"מ נתניהו להמשיך את המלחמה, ועל החזיתות הנוספות בלבנון ותימן ועל הנפט ועל הדבש ועל העוקץ ודי. אבל זהו, שאף פעם לא אמרנו די. תמיד כולם רצו לשמוע עוד מידע, ומי שלא קיבל אותו בזמן אמת היה חייב לצפות בסרטונים מסכמים כי אחרת הוא חס וחלילה מחמיץ משהו חשוב.

אז זהו שלא.

הפסקת האש שנכון לכתיבת שורות אלה עדיין נמשכת לשמחתנו או לצערנו, תלוי את מי שואלים ובאיזה מצב רוח הוא, הביאה אותי לחשוב שאולי דווקא טוב שאנחנו לא יודעים הכל. 

בעברנו הרחוק, כשאנשים עם ידע וכוח היו מקפידים יותר על הצנזורה ובוררים את מילותיהם כאורז בקפידה ובחרדת קודש, היינו מקבלים רק את המידע שאנחנו צריכים וזה לא הפך אותנו לעופות דורסים וצורחים. 

לעומת זאת בימינו, אנחנו חשופים להרבה מידע לא חיוני לציבור שאינו מקבל החלטות אלא לעתים קרובות מדי נאלץ להשלים איתן בדיעבד גם כשזה מדיר שינה מעיניו ומערער את עצביו. זה לא בריא, זה לא תורם וזה משבש ומייאש. 

 אולי כדאי שננסה במקום "FOMO" (ראשי תיבות באנגלית  fear of missing out- שפירושן פחד מהחמצת דברים) להיות קצת יותר "JOMO"( ראשי תיבות נגדיים באנגלית-joy of missing out שפירושן שמחה מהחמצת דברים) ונבין שיש דברים נסתרים שלא נבין ולא נדע, ואולי זה טוב לפעמים להאמין באגדה כי שם תמיד יש סוף טוב ואני באמת ובתמים מאמין שבעזרת השם כל סיפור בחיינו יסתיים בחיוך והרגשה טובה.

לא לשכוח לספור

ברוח הימים האלה, מה שבאמת לא כדאי להחמיץ מדי ערב זה את ספירת העומר. שכחת ערב אחד ולא השלמת את הספירה ביום למחרת? עד שבועות תספור בלי ברכה. אז מומלץ להוריד לנייד יישומון תזכורת ולספור כל ערב עם ברכה שתביא לכם שמחה(ולא לשכוח לשיר הנני מוכן ומזומן).

ספירת העומרצילום: צילומסך

לא נפסיק לשיר

אחד הדברים שלא נוהגים לעשות בימי ספירת העומר והוא לדעתי המנהג הקשה מכולם הוא איסור המוזיקה. כי מוזיקה מרגשת מרוממת ומשמחת, ובימי הספירה, בהם על פי המסורת מתו תלמידי רבי עקיבא במגפה כי לא נהגו כבוד זה בזה מקפידים על מקצת מנהגי אבלות שהעיקריים שבהם הם לא להסתפר ולהתגלח לא להתחתן וכאמור לא להאזין למוזיקה.

אז נכון שהראש היהודי תמיד מוצא פתרונות והמציא הרבה מאד יצירות ווקליות בלבד לא כלי נגינה, אבל הלב היהודי השמח צמא למנגינות ושירים כמים צוננים על נפש עייפה.

מזל שביום העצמאות המוזיקה מותרת וסוחפת את כל המדינה, וזכיתי מדי שנה בשנים האחרונות להתרגש וליהנות עם כל הלב והנשמה (וגם עם ילדי שהם גם חלק מהלב והנשמה) ממופע עצמאות מיוחד של "הטיש הגדול עם משה להב" בו קהל גדול ומגוון שר יחד עם משה רבנו לשירה את מיטב השירים היפים והבלתי נשכחים שנכתבו בישראל.

הזמר משה להב רגע אחרי מופע "טיש עצמאות 2026" במועדון GRAY מודיעין צילום: אריאל שרפר

זו חוויה שמאחדת לערב אחד דתיים וחילונים, אשכנזים ומזרחיים, ימניים ושמאלנים, תל-אביבים ומתיישבים וכל מי שהשירה הישראלית היא בנשמתו והווייתו. אני חייב להודות מלשון הודאה בעבודה וגם בתודה, שזכיתי להכיר אישית את משה להב ולעקוב לאורך כמה עשורים על הלהבה בליבו לזמר העברי ולשורה הנצחית "רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי". ולכן קשה לי מאד בלי מוזיקה בספירת העומר, אבל ביום ההולדת של המדינה אני נותן לעצמי מתנה לערב פנומנלי והכי ישראלי ובכל שנה מחדש שב ומזכיר- למה אנחנו לא נפסיק לשיר.