באיטליה חיים ששים מליון בני אדם. כעשרים אלף מהם יהודים. בכל זאת, תקנות השירות הממשלתי קובעות כי אין לקיים מכרזים בשבתות ומועדי ישראל על מנת שלא לסגור דלת בפני יהודי, אם ירצה להיבחן לתפקיד צבורי, למשל, שוטר מקוף בסרדיניה, או דוור בנפולי.

על כן, טרם הוצאתו של מכרז (בחינה ציבורית לתפקיד) נדרשים הפקידים האחראים לפתוח יומן ולוודא כי היום המיועד אינו אחד ממועדי ישראל, גם אם אין בסביבתם ולו יהודי אחד.

בכל זאת מרשים לעצמם רבני הר המור להתבטא בשפה זו: "צחנת ביבי תרבות אירופה המאבדת כל צורה אנושית". לו היה איש ציבור אירופי מתבטא כך על היהדות, אזי היה מוקע כגרוע שבאנטישמיים.

על פי התנ"ך, אבות האומה הישראלית ומנהיגיה חיו חיי משפחה "בלתי נורמלים"

לא עוד, אלא שאותם הרבנים מפיצים עלילת דם כאילו האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל זוממים לחבל ביהדות מבפנים באמצעות תעמולה בעד הלהט"ב, וזאת כאילו אין הנושא של מעמד המשפחה ומיניות הנו נושא שקורע גם את החברה האירופית עצמה (שם איש לא מאשים את "הקרן החדשה"). לביורוקרטיה של האיחוד האירופי אין כל מושג ביהדות ואיש אינו מנסה לעקרה.

אדרבה, לאחר השואה נעשים מאמצים רבים לשימורה של התרבות היהודית, למימונם של מוסדות יהודיים ולהגנה עליהם.

"נורמל" הוא מידת בנאים רומאית. עם השנים הפכה המונח הזה לביטוי של תקן ביחס לגוף האדם והתנהגותו. היוונים הקדמונים פיתחו תורה שלמה של מידות גוף אידאליות ופרופורציונליות. חריגה מהן (אף ארוך) הנה "בלתי נורמלית".

גם המונח "טבעי" לעומת "בלתי טבעי" נולד בהגות היוונית פגאנית ונכנס לאתיקה הנוצרית דרך הסטואה והפילוסופיה של אריסטו. מלומדים נוצרים קבעו בימי הביניים כי הומוסקסואליות הנה "נגד הטבע". רק במאה התשע עשרה התקבל ברפואה האירופית כי הומוסקסואליות הנה מחלה, מצב לא בריא וניווני (דגנרטיבי). זו הייתה תפנית מחשבתית.

על פי הנצרות הביניימית, האדם הוא חוטא מטבעו, ואך צפוי שיחטא וייכשל בכל תאווה אפשרית. רק סיעתא דשמיא מיוחדת תסייע לו לכבוש את יצרו. אבל הנאורות השירה מעליה את התפיסה הדתית, וראתה באדם החוטא, סוטה, "בלתי נורמלי".

בהקשר הזה, בצרפת, בשלהי המאה התשע עשרה, נכנס השימוש במילה "נורמלי" על מנת לבדל "משפחה נורמלית" ובני אדם "נורמלים", מאלו שהם "בלתי נורמלים", למשל, הומוסקסואלים.

גישה אירופית זו שרדה מאה שנה פחות או יותר. על פי התנ"ך, אבות האומה הישראלית ומנהיגיה חיו חיי משפחה "בלתי נורמלים", וזו אחת הסיבות בגינם טענו התאולוגים והמלומדים האירופים (למשל, פרידריך הגל, שלא השתמש במונח נורמלי) כי התרבות שלהם מתקדמת והיהדות "נחשלת".

יהודים רבים סברו כי להיות יהודי זה לחרוג מן הנורמליות

בתנ"ך, בספרות חז"ל, ברמב"ם ובשלחן ערוך אין אנו מוצאים כל אמירה או דיון ביחס ל"נורמלי" מול ה-"לא נורמלי". במקורות היהודיים, מחלה אינה סטייה מן הטבע ואין היא עניין של נורמלי מול פתולוגי. חולי הוא בעיה תפקודית, קושי לקום מהמטה, להלך בחוץ, לתפקד. שונות ביולוגית בקרב בני האדם הינה דבר שחז"ל ראו בו ברכה שאין צורך לנרמל אותה (אך גם לא לחרוג בכוונה מן המנעד השכיח).

התורה אוסרת על מגע הומוסקסואלי ועל גילוי עריות ועל רבית נשך ועל דברים רבים אחרים מבלי לקבוע אם הם נורמליים או סוטים. הרמב"ם פותח את הלכות דעות בהצהרה על שונות פסיכולוגית בין בני אדם. זו הנקודה היחידה למעשה בה סטה הרמב"ם בתורת המידות מהאתיקה הניקומכאית של אריסטו ממנה, העתיק את דבריו ב"הלכות דעות".

השיח של "בריאות", "חיים נורמליים" וביטוים דומים מצוי בבית מדרשו של הרב קוק, ורבני נעם מכוונים אותם במיוחד לשאלה של הרכב המשפחה. הקריאה "להיות עם נורמלי" הינה הביטוי הבולט ביותר של ההשפעה הנרחבת והתת מודעת של "תרבות אירופה" של שלהי המאה התשע עשרה על השיח היהודי במדינת ישראל של המאה העשרים ואחת.

אינני יודע אם זה נורמלי או לא נורמלי להפיץ דברי בלע כנגד "תרבות" ממנה אתה עצמך מושפע באפן כה משמעותי, ולטפול כישלונך בהשפעה על הציבור על קונספירציות מדומות מבחוץ. הרוצה להיות נאמן למקורות היהודיים ולבדל עצמו מאלו הזרים ימנע קודם כל מהביטויים "נורמלי", "לא נורמלי", "חולני", "בריא" ביחס לשאלות ערכיות ופוליטיות.

ובקיצור: להיות נורמלי, זה להיות בצד הנכון והבורגני של התרבות הצרפתית של שלהי המאה התשע עשרה. זו הייתה תרבות רוויה באנטישמיות. אז כדאי להיזהר.

ובאמת, יהודים רבים סברו כי להיות יהודי זה לחרוג מן הנורמליות אל עבר ייעוד ערכי שהינו מעבר לחלוקתם של בני אדם ואורחות חיים לנורמלים ולבלתי נורמלים.

הכותב: פרופ' יחיאל מיכל בר אילן, רופא ופרופ' לאתיקה רפואית בבי"ס לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, מחבר הספר "אתיקה רפואית ביהדות" (מגנס תשע"ט)