בשבוע האחרון שמענו על ההסכם החדש בין איחוד מפלגות הימין לבין הימין החדש, ויקרא שמו בישראל- ״הימין המאוחד״. חלק מהאנשים רואים באיחוד מעין גאולה לימין. חלק מתנגדים לו בכל תוקף ורואים בכך דריסה של אידאולוגיות. בשביל להבין יותר טוב את האיחוד, נצטרך לצלול להיסטוריה, אל תקופת בית המקדש השני. נתחיל בסיפור קצר ומוכר: פלוני הזמין לסעודה את בר קמצא במקום את קמצא, פאשלה רצינית. בר קמצא הגיע ופלוני, שלא אהב אותו, גירש אותו. הלבין את פניו ברבים. בר קמצא, מרוב כעס הלך והלשין לרומאים שהחריבו את בית המקדש והוציאו אותנו לגלות.

כעת נעבור לסיפור אחר, שהתרחש אי שם בתחילת 2019, בחירות לכנסת ה-21, זוכרים? אז מה בעצם קרה שם? חדי העין מביננו וודאי שמו לב לתופעה– הקמת מפלגות חדשות קטנות. מטרת מפלגות אלו היא להתאים לדעות הציבור הספציפי אליהן המפלגה מכוונת, בצורה הטובה ביותר. אם ניקח לדוגמא את איחוד מפלגות הימין, נוכל לראות כי רוב מצביעו הינם דתיים שמרניים יותר לעומת הימין החדש, שרוב קולותיו הגיעו מן הציבור הדתי-מסורתי. אך, (ויש לציין שלא במפתיע), תוצאות הבחירות הראו כי ישנם שתי מפלגות גדולות, מספר מועט של מפלגות קטנות יותר והמון מפלגות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה – מה שנקרא, קולות הבוחרים "הלכו לפח".

הימין המאוחד הוא למעשה תוצאה של הפקת לקחים מבחירות 2019 א'. הרצון של מנהיגי המפלגות מימין לליכוד למנוע "זריקת קולות לפח" הוא זה שהוביל אותם להתאחד תחת מטרה משותפת. תחשבו כמה נכונות למטרה יש להם, שוויתרו על מקומות גבוהים ברשימות, על תנאים שרצו, על אגו – כל זה על מנת לשרת את הציבור ולתת לו את הטוב ביותר.

כשנודע לי על האיחוד, הרגשתי הערכה גדולה כלפי ראשי המפלגות, גאווה. הרגשתי שהם הצליחו לשים את המחלוקות והאגו בצד ו"להוריד מעצמם" למען מטרה משותפת- הבטחה של גוש חזק מימין לליכוד. נכון שיש כאלה שיסתכלו על האיחוד הזה, שכולל בתוכו כמה וכמה דעות והשקפות עולם, ויראו בו ויתור של אידאולוגיות ותועלת אישית. אבל דבר ראשון, בכל מעשיו של האדם יש תועלת אישית, גם בגמילות חסדים יש תועלת אישית. זה לא אומר שגמילות חסדים לא טובה בגלל שהיא נותנת גם משהו לאדם בחזרה, כך גם האיחוד. ו-דבר שני, צריך לזכור שמדובר באיחוד טכני. כלומר, איחוד עד לכניסה לכנסת. ברגע הקמת הממשלה המפלגות נפרדות כל אחת הולכת לדרכה.

במו"מ יש לעשות וויתורים משני הצדדים, אם צד אחד יעשה וויתורים והשני לא, יהיה רק מתן ולא משא. גם במקרה האיחוד שתי המפלגות עשו וויתורים גדולים ובזכותם הם מהווים לנו הנוער ולכל אזרחי המדינה דוגמא לפוליטיקה נכונה. הסיבה לכך היא ששיתופי פעולה צריכים להיות. בין אם מדובר באדם עם דעות משותפות לי ובין אם פחות. בסופו של דבר כולנו חיים באותה המדינה וכולנו רוצים בטובתה, כל אחד לפי השקפת עולמו.ואולי אחרי כל קמפייני "הגוועלד" למיניהם. ודווקא בתקופה הזו, שאנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש (שנחרב כידוע, בגלל שנאת החינם שהייתה בעם. להלן סיפורם של קמצא ובר קמצא), יכול לבוא הימין המאוחד ולשמש כנקודת אור, כדוגמא לשיתופי פעולה במקום שנאה והכפשה.

אילת קלינגר היא חברה בנוער הבית היהודי