אמנם לגליזציה של קנאביס שייכת בהחלט למועד א' בבחירות 2019, אבל כשאווירה מעושנת כבר סובבת את הארץ המובטחת כדאי לעורר נקודה בחגיגה הזו.

אני יודע שאצא סחי בלטה. כי הכי מגניב זה לעשן ג'וינטים כמאמר השיר- " ירוק, חום, שאכטות, ג'וינטים, פייסלים, ספליפים, העפתי גם פייפים וגו'.." החגיגה מוכרת.

הייתי אומר שרבים מחברי הטובים מעשנים, אבל אז הייתי חוטא לאמת, נכון יותר להגיד שמעטים מחבריי הטובים אינם בסצנה. ואני בניהם ובמודע. אבל לא אני הסיפור פה, ולמה החלטתי לא לעשן כשעל מרפסת ביתי יכולים מידי פעם חברים לקסס ולהכין להם בוף עם קפה חזק.

אני, אם כבר שאלתם (אני יודע שלא..) חוויתי והחלטתי כבר לפני הרבה שנים, שחומרים נרקוטיים עושים לי רע. מציפים ומגבירים חרדות וצרימות ממעמקי התודעה, בצד הכיף הגדול והאלחוש החוויתי, שניתן לחוש בהם כשמנתחים לאחור מה עובר.

וגם, כל התופעה הזו שצריך לשבת סביב האד המעושן הזה, כי זה מה שמדבק חברים- ראוי לכלל תהיה ומחשבה. או לפחות להתבוננות ביקורתית (לא, זה לא כוס בירה- יותר כמו שוטים של וודקה- ועוד נגיע להשוואות עם אלכוהול).

אלו שנזרקו בצד הכביש

אני מכיר ויודע שיש רבים שזה עושה להם טוב, הם מקיימים אורח חיים תקין בצד זה, מנהלים משפחות והולכים לעבודה. אני מכיר ופוגש אותם. אולי אצל רובם זה כך. אצל אחרים זה מגביר יצירתיות. מרגיע, עוזר להתמודד עם הלחץ היומיומי שבואו נסכים כולנו, מצוי כאן בשפע. הביטחון, הפוליטיקה, הכלכלה, העבודה, הכבישים הכל לחוץ כאן טורבו. הכי מובן שבעולם. לא שופט- איש לעצמו. אבל גם יש השלכות חברתיות.

כן, אני מבין שאתם לא רוצים ולא צריכים להיות ולהרגיש עבריינים כשאתם מעשנים לכם את הירוק הירוק הזה. בסדר. אבל אתם לא לבד ובמאבק הזה אתם שוכחים את אלו שלא כל כך מדברים עליהם. אלו שהעישון זרק אותם בצד הכביש. כן, אני יודע שזה נשמע דמיוני למי שלא חווה את זה. אני יודע שאצל רובם זה עובר בסדר. אבל יש כאלו שאצלם זה ממש לא.

כשמישהו הקרוב לכם מאבד את שפיות דעתו, ולצערי הכרתי כמה כאלה, במעגלים קרובים ורחוקים, זה כבר פחות סבבה.

רק בשבוע שבר בתכניתו של אברי גלעד בגלי צה"ל שעסקה בלגליזציה של מריחואנה כן או לא, עלה רופא ואני מצטט מהזיכרון: "אני לא נוהג לעלות לשידור", פתח את דבריו מתנצל, "אבל הדברים שאני נתקל בהם במיון הובילו אותי לעלות ולדבר", אמר. "אתה רואה נער נורמטיבי בהתקף פסיכוטי מג'וינט שעישן, שהוריו לא יודעים מה לעשות, או אימא לצד ילדיה שאיבדה את זה בלי התראה מוקדמת".

לפני כן שלחה פסיכיאטרית הודעה לתכנית וכתבה ברוח הדברים הללו, יש אנשים שיש אצלם נטייה ועישון המריחואנה גורם להם לנזק בלתי הפיך, כמו התפרצות של סכיזופרניה. אנשים נורמטיביים לגמרי שנגרם להם נזק.

יצא לי להכיר גם אנשים ששנים מגלגלים להם ג'וינט, שנים, או שלושה, חלקם ביום, או אפילו בשבוע, ולכאורה לא קרה להם כלום. אבל לפתע הרגישו איך לאט לאט הדבר הזה משפיע עליהם לרעה, לרעה ממש. אז גם אצל אלה לא הכל חד משמעי ומגניב כפי שהיינו רוצים לחשוב.

הגענו להשוואה עם אלכוהול

כאן מגיע תמיד שלב ההשוואות עם אלכוהול. שגורם לנזק הרבה יותר, שמוביל לאלימות וכ"ו. אכן האלכוהול תופעותיו חמורות, אבל האנושות מתמודדת איתו אלפי שנים (מאז נח שנטע כרם?), ולהכשיר בעיה אחת כי יש כבר בעיה אחרת זו לא טענה שמחזיקה מים. אבל לא על הטענה ללגליזציה כן או לא כוונתי. אלא אני רוצה לעלות את המודעות לדברים הללו שמשום מה איש לא מדבר עליהם ויש התעלמות מוחלטת.

נכון, בדברים מעין אלו, אפשר למצוא רק קשר נסיבתי בין המשתנים ולא הוכחה לאחר ניסויי ובידוד המשתנים- מסיבות ברורות שעל פיהם אנו חיים גם בשאר התחומים. אך המומחים קובעים שיש קשר של חלקים באוכלוסייה להתפרצות נפשית כזו או אחרת. מה האחוזים? שאלה טובה. אך גם אם אלו 5% וגם 10%  להם טרם נתנו מענה כשאנחנו באווירה החברתית הזו- עוד לפני המעמד החוקי- שלעשן מריחואנה זה הכי נורמטיבי שיש.

אני יודע שאני נשמע כמו אדם מהעשורים הראשונים למדינה לבוש באפודה חומה משובצת ומשקפי שלום הגליל- כל אלו אגב חזרו לאופנה אם לא שמתם לב- אני יודע שמצד שני יש את אלו שלא מבינים על מה אני מדבר בכלל. מבחינתם עישון מריחואנה קשור ליאפים תל אביבים, ולא חלילה מצוי במוסדות החינוך של המגזר, אצל בוגרי טובי הישיבות התיכוניות, יוצאי הסיירות המובחרות, ישיבות ההסדר וההתנחלויות הכובשות את מדד קוראי הספרים, או מיטב בנינו שנאבקים על ארץ חמדה.

אז תתפלאו. אין פינה שהשיח והעישון אינו הגיע אליהם. כי זו נורמה בכל המדינה, נורמה שבינה ובין המעמד החוקי אין קורלציה. ודווקא בגלל זה ובמנותק מהשיח האם צריך לאשר בחוק או לא- כדאי גם לדבר על אלו שעלולים למצוא את עצמם בשוליים. חבר'ה טובים, אנשים בסדר גמור- שהדבר הזה גמר אותם בטרם עת.