"אין תרופות קסם בעבודת ה'", אמר הרב עמיטל. מסביב לשולחן בבית קפה נחמד בבית שמש ישבנו לדבר על אהבת ה'. 'לך אלי תשוקתי' קרא מאוחר יותר, יוסף רוסו, העורך הנפלא והצדיק של 'עולם קטן', לשיח שלנו. אני דיברתי על הקשיים שיש בהנכחת ה' בעולם החול, והיהודי היקר שישב משמאלי דיבר על אהבת ה' כפתרון לבעיות הללו.

היהודי היקר היה נלהב מאוד. "זה מה שהדתל"שים שלכם מזהים אצלנו. אנחנו אלה שהולכים לפני המחנה וצועקים: יש ה' בעולם! לא מהתורה, לא מהחינוך, ולא מהישיבה שלמדנו בה, אלא בגלל שחווינו, וזה מה שהם מחפשים".

והרב אלעזר אהרונסון מישיבת חולון שישב איתנו ניסה להגן על התפיסה המיושנת והיבשה שלנו: "אנשים נדבקים אליך, אני אגיד את זה בצורה בוטה, כמו שהם אוהבים לראות סרטים. אני לא אומר שזה לא אמיתי, אבל זה לא החיים".

והיהודי היקר התעקש: "מי שההסתרה גוברת עליו, והוא מוריד את הכיפה בסופו של דבר, זה לא בגלל שהוא חשב שהעולם החילוני יפה יותר, אלא בגלל שהוא לא מרגיש כלום, הוא מחפש רגש…". והדברים היו נוקבים ומרגשים וידעתי שהקוראים של 'עולם קטן' ילכו שבי אחרי הדיבורים המקסימים והכנים הללו על אהבת ה'. וידעתי שיחשבו שאני מיושן ויבש וחסר רגש. אבל את האמת שלי לא מכרתי.

עשר שנים מאוחר יותר קיבלתי דרישת שלום מאוחרת מהיהודי היקר ההוא: "לאחרונה הורדתי כל סממן דתי חיצוני", פירסם בפוסט ציבורי בפייסבוק. ונזכרתי ברב עמיטל שראה עולם בנוי וחרב ובנוי והזהיר אותנו שוב ושוב, "אין תרופות קסם בעבודת ה'.

"אהבת ה' היא דבר נפלא אבל שום דבר, גם לא אהבת ה', פותר את כל בעיות היקום.