"רב צעיר כנגד אחד מזקני הקהילה – זה בעייני חוצפה בלתי נסבלת".

את המשפט הזה אמר הרב יהושע שפירא כנגד השגותיו של הרב אברהם סתיו על דברי הרב צבי טאו. בגדול, הרב סתיו 'התרעם' בצורה מאוד מכובדת על כך שבדרך של ישיבות הר המור אין הקשבה "לשאלות ולמצוקות ולשברים".

אני מכבד מאוד את הרב שפירא, מאוד, אך לענ"ד כאן יש בדבריו טעות חמורה. כי יש גדולי עולם רבים שחלקו כבר בגיל צעיר מאוד על ענקי רוח שקדמו להם, כגון הרב עובדיה יוסף שחלק על החזון איש או בעל המאור שחלק על הרי"ף וכתב בספרו כי "חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר, לכבדו ולפארו לקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו".

על כל רב בישראל מוטלת החובה לפרסם את דעתו בנושאים הלכתיים או נושאי השקפה קריטיים (ומי שקורא את דברי הרב אברהם סתיו מביו שלדעתו יש כאן הבדל גישה קריטי) מתוקף עצם היותו רב, מי שלא מתאים לו והוא מקטין את עצמו – שלא יהיה רב.

בשנים קדמוניות הסתכלו על התוכן ולא על הכותב, כך פרצו רבנים ענקיים לתודעה הציבורית כגון זקני, ר' יהונתן אייבשיץ, שכבר בגיל צעיר התחיל בהוראה ודיינות. הגיע הזמן שגם בימינו נתחיל להסתכל על התוכן במקום על המעטפת.

כשמסמך רבני נכתב בצורה מכובדת, השאלה לא אמורה להיות גילו של הכותב למול גילו של החולק, אלא דעת רב בישראל כנגד דעת רב בישראל תוך כדי דיון ענייני בתוכן הדברים.

הגישה הזאת לא תהרוס את מוסד הרבנות אלא רק תצמיח את הגאונים החריפים שקיימים בעולם התורה להיות הדור הבא של גדולי הדור.

זה עבד בגלות, זה יעבוד גם בארץ ישראל.

==

אברהם בלוך הוא יו"ר אגף ההסברה של מטה ארגוני המקדש, סגן יו"ר תנועת מדריכי הר הבית 'כפות המנעול'.