לפני כמה שנים, טרם לידת הבית היהודי כמותג, צלצל אליי רב שאני מיודד עמו מהפלג הליברלי בציונות הדתית. מבלי לחשוף שמות, אומר רק שהוא היה מזוהה בזמנו עם תנועת מימד (ז"ל).

הרב סיפר לי בהתרגשות שיש ניסיון לאחד את כל הפלגים של הציונות הדתית, במטרה לייצר אפקט פוליטי חזק, ואז שאל את דעתי על המהלך. כמובן, הדבר ראשון שעניתי היה שזה לא בדיוק מקומי להשיב מכיוון שאף פעם לא הייתי מעורב בפוליטיקה של המגזר, ובכלל זה, מעולם לא הצבעתי למפד"ל. אך הרב בכל זאת רצה לשמוע את דעתי.

לאחר רגע של מחשבה, השבתי לרב שאחדות יכולה להיות דבר מעניין ואף מנוף להישגים פוליטיים. אבל, עוד לפני המצע הפוליטי כדאי לשאול: מה באמת משותף לשחקנים השונים במהלך? או, במילים אחרות: עד כמה המטרייה של הציונות הדתית הפוליטית יכולה להיות רחבה?

תיארתי בפני הרב מצב תיאורטי: ניקח את הרב יהודה גלעד, אחד מראשי הישיבות של הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע (לשעבר, ח״כ מטעם מימד), כמייצג של צד אחד, ואת הרב דב ליאור, ראש ישיבת ניר בקרית ארבע שנחשב כפוסק חשוב מאד בצד החרד״לי, כמייצג של הצד השני. עכשיו, בוא נדון בעמדות של שני הרבנים הללו. מה עמדתם בנוגע למעמד האישה? מה עמדתם לגבי לימודים אקדמיים מול לימודים תורניים? הילכו שניהם יחדיו? מה עמדתם בנושאים ממלכתיים כמו, למשל, היחסים בין דת ומדינה בכלל ושירותי הדת בישראל והרבנות בפרט? דעתם לגבי אמנת גביזון-מדן או כל הסדר אחר שהוצע בשנים האחרונות בין דתיים וחילונים. וכמובן, מה עמדתם בנוגע לשלימות הארץ ומסירת שטחים? כך אפשר להמשיך ולמנות עוד סוגיות רבות, שכנראה בהרבה מהן – הם יהיו חלוקים מאוד.

יתר על כן, עם השנים בחלק גדול מהבתים של המנהיגות הרוחנית של הציונות הדתית התפתח גם ארון ספרים שונה מאוד, וכפועל יוצא גם פרשנויות סותרות של אותם הטקסטים. למה באמת הרב קוק (האבא) התכוון? ומי מייצג אותו היום בציבוריות הישראלית? וכן הלאה.

אחרי הניתוח החפוז הזה, לי היה ברור שהבית היהודי הוא, במקרה הטוב, סוג של חתונה מטעמי נוחות בלבד שאין בה קשרים אינטימיים ואותנטיים. זה לא שחתונה כזאת לא יכולה לשרוד. כך, למשל, בארה״ב יש מי שמתחתן כדי לזכות באזרחות, וזה יכול גם להחזיק מעמד לזמן מה.

ואכן, עברו מספר שנים מאז אותה השיחה והמציאות טופחת על פנינו. הבית היהודי של עכשיו, בשותפות שלו עם האיחודי לאומי, מייצג משהו שבין הרב רפי פרץ, אדם מדהים ברמה האישית, עם הישגים ביטחוניים וחינוכיים משמעותיים מאוד, אשר מייצג את רוח ״הקו״ בציונות הדתית, לבין ח"כ בצלאל סמוטריץ, פרלמנטר מוערך עם דעות ידועות וברורות בכל הנושאים שציינתי למעלה. ואם יש כבר משא ומתן עם חבורת מרזל, המייצג את תורתו של הרב מאיר כהנא – אנחנו מבינים לאן הרוח נושבת ולאיזה כיוון הולכת הנציגות הפוליטית של הציונות הדתית.

לכן, אך טבעי שקשה לי ולרבים מחבריי לראות את החזית החדשה שנוצרת כאן כמייצגת את מגוון הרחב של הדעות בציבור: מ‘נאמני תורה ועבודה‘ ו‘עתים' ועד לחותם וליב"ה. הליך ההשתלה של הגוף הזר (בנטשקד) מהליכוד נתן אמנם דחיפה למפעל הפוליטי הזה, אבל כנראה רק דחה את הבלתי נמנע, את מה שאנחנו רואים כעת.

מחוץ לפוליטיקה יש עדיין גופים משמעותיים שמצליחים להכיל מרחב הטרוגני משהו. כך, למשל, תנועת בני עקיבא אשר מתמודדת כל הזמן כדי לשמור כמה שיותר קצוות בתוך הבית; החינוך הממלכתי דתי על גווניו שמשקף מגוון דעות והשקפות; ועולם הישיבות (איגוד ישיבות ההסדר מצד אחד והמכינות מהצד האחר) אשר מבטא קשת רחבה של שיטות בתורה ובכלל. אך האם הגוף הפוליטי שאמור לייצג את כל זה יצליח לשקף את המנעד המדהים הזה? זו כבר שאלה שאותיר לרב רפי ולבצלאל. הבחירות יתנו על כך תשובה חלקית לפחות.

=======

דניאל גולדמן הוא יו"ר ארגון 'גשר'